במדינת החלמאים 7

חלם (Chelm) – עיר נחמדה במזרח פולין (לא הייתי שם), אשר לא מזמן

הייתה חיה בה קהילה יהודית גדולה. על החלמאים סופרו לא מעט סיפורים

שונים ומשונים. עכשיו כנראה אנו ירשנו את התכונות שלהם וסיפורים על טימטום

נהפכו למציאות בארצנו.

מדינת החלמאים או מדינת היהודים?

 לפני כשישים ושתיים שנה בדם ובאש קמה המדינה.  זמן אפסי מבחינה היסטורית. היא קמה כמדינה יהודית, לא כמדינת החלמאים. לקח סך הכל ארבעים שנה מתחילת עליות משמעותיות כדי להקים תשתית לאומית, תרבותית, צבאית. צמחו חקלאות, תעשיה… והתוצאה  – המדינה קמה. לא כתוצאת החלטת או"ם זו או אחרת, אלא כתוצאת הניצחון מדינה צעירה על הצבאות של שבע מדינות אויב שהיו בטוחות בעליונותן הצבאית ובניצחון קל. מה היה קורה לו הם באמת היו מנצחים אפשר לראות בטבח שיירת יחיעם, פרעות ביהודי חברון, נפילת גוש עציון. בגלל מנטליות שונה זה לא היה דומה להתנהגותה של גרמניה הנאצית אלא למה שאנו רואים בסודן, בעיראק או בלבנון. גם אחרי הקמתה מדינה צעירה נלחמה על חייה בכל המישורים: מדיני, צבאי וכלכלי – והצליחה לעמוד, להתפתח ולקלוט מאות אלפי יהודים שזרמו אליה מכל קצוות תבל – לא בדרך הקלה, כמעט בלי עזרה חיצונית. ובמבחן הגדול שיתרחש בשנה התשע עשרה אחרי הקמתה, כשאותן המדינות השכנות, בעזרת מעצמה אדירה, החליטו שהגיע הזמן לתקן את התוצאות של המלחמה הקודמת ולחסל את מדינת היהודים – היא הצליחה לנצח אותן פעם נוספת ולשחרר את אזורים מרכזיים של ארץ ישראל מהכיבוש הערבי. כל זה לא היה מתוכנן מראש, תוצאות המלחמה נפלו כרעם ביום בהיר לא רק על המדינות השכנות, אלא גם על הנהגת המדינה, שלא ידעה מה לעשות במצב החדש. כל העולם מחה כפיים, כולם ציפו שמדינה תספח את האזורים המשוחררים – אבל הנהגת המדינה החליטה לא לעשות כלום – להשאיר את המצב כמו שהוא – במקום הכרזה על שחרור לב הארץ מכיבוש זר, היא הפכה את עצמה לכובשת שטחי מולדתה. אין מצב גרוע ממנו – התחילה מלחמת טרור  ביחד עם מתקפת תעמולה חסרת תקדים בכל העולם וגם בתוך המדינה עצמה, בה הושקעו סכומי עתק, כדי לשנות את יחס אומות העולם למדינת היהודים ויותר מזה – לזרוע בתוך העם היהודי שנאה וניכור למדינתו. התוצאות בהתחלה היו זעומות, היו כמה קבוצות קיקיונית שכללו את חסידי המפלגה הקומוניסטית, אנטישמים ממוצא יהודי, סתם "מאכרים" שהחליטו להרוויח על תעמולה נגד…  לא, זו לא הייתה תעמולה נגד המדינה, גם לא תעמולה אנטישמית – זו הייתה סתם תעמולה נגד ה"כיבוש".

המצב התהפך לאחר עלית הליכוד עם בגין בראשו לשלטון בשנת  1977  אז התחילה תקופת הדמגוגיה מבחוץ והשתלטות קבוצות חסרות כל זיקה יהודית וסוגדות לאורך החיים המערבי על הצמתים החשובים ביותר במדינה: תקשורת, זרועות אכיפת החוק, בתי המשפט, מערכת אקדמית. התהליך בהתחלה היה זהיר ואיטי, אחר-כך סולקו בדרך זו או אחרת רוב "המפריעים" – ואז כמו תזמורת המנוצחת ע"י כל מיני כוחות חיצוניים ("ידידותיים" יותר או "ידידותיים" פחות) התחילה בשטיפת מוחות , בהשתלטות על המערכת הדמוקרטית וגופים הנבחרים ע"י העם – ופתאום התחלנו לשמוע על האקטיביזם השיפוטי ושבג"ץ מעל לכנסת שהיא הריבון במדינה,  ונציגי הציבור נהפכו ל"פוליטיקאים" (הימצאות מושחתים ורודפי בצע בקרב נבחרי העם רק הקלה על המלאכה). בקיצור, עשרים השנים האחרונות שינו את המדינה מקצה אל קצה . גופים הממומנים ע"י כוחות אנטישמיים, עוינים למדינה באופן גלוי קוראים לחיסולה – ולאף אחד זה לא מפריע. מוסדות וארגונים שהוקמו להגנת המדינה מאותם הגופים עוסקים במיקרה הטוב רק בתיעוד פעולתם ובמיקרה הגרוע – ממציאים פרובוקציות נגד אזרחי המדינה הנאמנים לה.

ושתי נקודות החשובות ביותר:

–   פעילות אנטישמית במדינת היהודים נעשתה אפשרית בגלל חוסר חוק שקיים ברוב מדינות תרבות דמוקרטיות – חוק נגד האנטישמיות. מה שאסור בצרפת או בגרמניה היום – מותר במדינת היהודים. ואין שום בסיס חוקי להאשים את אנשי התזמורת בפשעים נגד העם היהודי, כששום דבר לא מגן על היהודים, דווקא במדינתם.

–  הפעילות האנטישמית ואנטי ישראלית נהפכה לעסק מכניס – מאות מיליוני דולרים נשפכים בקרב אנשי התזמורת, פרסים בפסטיבלים בינלאומיים על סרטים, הצגות, מאמרים וכל דבר המשמיץ, משחיר מעוות את העם היהודי ומדינתו מתוגמל בנדיבות רבה. ויש לא מעטים שמרוויחים טוב במלאכה הבזויה הזו בלי שום ייסורי מצפון.

אז איפה אנו חיים – במדינת היהודים או במדינת החלמאים? כל אחד צריך להגיע לתשובה על-פי ההיגיון שלו.

כאן עסקנו (בדרך ארוכה במקצת) בקביעת עובדות כלליות . במשך הזמן ננסה להתייחס לכל היבט ממשי ובינתיים – הסיפור החם שנמצא כבר כמה ימים במרכז התעניינות של "אמצעי התקשורת"– סיפור התעללות כביכול של קבוצת שוטרים בגנב אופנוע מחברון. חוקרים אותם, עוצרים אותם, לכולם יש מה להגיד בנושא. הכל נעשה רק לפי תלונתו של הגנב שנתפס. ואם זה שקר? וכאן, כדי לבדוק טוהר הכוונה, חייבת להישאל שאלה: לו הגנב היה יהודי – גם אז כולם היו קמים להגנתו? בואו נזכר בפינוי עמונה, באיזה אכזריות זה נעשה! וכל התזמורת האנטישמית עמדה על רגליים אחוריות והגנה על מבצעי הזוועה הזו. וכאשר הנפגעים התחילו לתבוע את התוקפים פרקליטות והיועץ הגנו עליהם. בסוף, אפילו הפיצויים לקורבנות הפינוי משולמים על חשבון המדינה. ההפלייה כאן צועקת ממש. אם זו לא אנטישמיות אז מה זה? והתוצאה צפויה מראש – בכל תלונה של ערבי – יהודי אשם אוטומטית . והדוגמה הטרייה לפנינו.

אז באיזה מדינה האנטישמיות יכולה לפרוח – במדינת היהודים או במדינת החלמאים?

amona-ipggift.jpg

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואלי, במדינת החלמאים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s