מה שהיה – זה מה שיהיה? (במדינת החלמאים 11)

 לא פשוט לכתוב את זה, כנראה, גם לא פשוט לקרוא אבל האמת חייבת להיאמר. ואם יש בעיה או מחלה כלשהי אז יש להם סיבה. ובלי בירור הסיבה אי אפשר לפתור את הבעיה או לרפא את המחלה. חלק ראשון של המאמר עוסק בסיבות  ובחלק השני – פתרון. אם מעוניינים רק בפתרון – אפשר להתחיל ישר בחלק השני.

אם תעיינו בעיתונים מלפני שנה, שנתיים, ארבע שנים או יותר , תראו את אותם הסיפורים – אותם טילים מעזה או מלבנון, אותן התגובות, אותם הפיגועים. מתי זה התחיל? זיכרוננו קצר, אף אחד כבר לא חושב על זה, אבל התשובה היא מאוד פשוטה: זה התחיל מגרוש היהודים מבתיהם בגוש קטיף וצפון הרצועה, מה שנקרא במדינת החלמאים – התנתקות. לא כולם שתקו. היו כאלה שיצאו להפגנות, נשכבו מתחת לרכבי הפינוי, ניסו לעצור את הרכבת של שטופי המוח שנשלחו ע"י ממשלת המושחתים (שאריותיה אתם יכולים לראות במפלגות שונות גם עכשיו). שום דבר לא עזר. ואחרי החטא בא העונש: חוץ מאירועים המתוארים הייתה גם מלחמה, כבר שכחנו? עם כל הטילים והקורבנות שהיא גבתה. אפשר להגיד "אמרנו לכם" – לכל האלה שישבו בבית ומחו כפיים אז, גם עבדכם הנאמן כתב על העונש הצפוי – והוא הגיע. והגיע לא רק בפצמ"רים וטילים. הוא הגיע גם בגלי  מסתננים שפתאום שוטפים את המקומות שתושביהם ראו את מעשי הפשע ושתקו. דווקא את זה אף אחד לא היה יכול לצפות.

קשה לכתוב על זה, קשה להגיד לאלה שסובלים מצרות היום: איפה הייתם אז? כעת זה גם הרי לא יעזור, אנו זקוקים לפתרון והפתרון הוא פשוט: אין צורך בפעולות הענישה, אין צורך בהפצצות סתם, גם אין צורך בכניסה מסיבית קרקעית כמו שהייתה במבצע "עופרת יצוקה" (בזה היא גם נכשלה – ושום מטרה לא הושגה), גם קורבנות "חפים מפשע" הם מיותרים.

הפתרון פשוט מאוד. צריכים רק קצת שכל ורצון לגמור פעם ולתמיד עם הבושה הזו. כבר כתבתי על זה לפני כמה שנים. אחזור ואפרט את זה שוב בגלל המצב העכשווי שהוא כמו מעגל החוזר על עצמו שוב ושוב.

הפתרון:

אנו חייבים למצוא את הנקודה הרגישה ביותר שלהם והיא כמובן השטח, יותר נכון – הגבולות. וברגע שהממשלה תחליט על "תג מחיר" לירי פצמ"רים, טילים ודומה – הכל יהיה ברור, ידוע מראש ומיושם במקום בלי אזהרה נוספת. חשוב: החלטה הזו צריכה להיות מלווה בהצהרה שהפעולה היא בלתי הפיכה – השטח יהיה מיד מסופח למדינת ישראל.

לדוגמה: ממשלה מחליטה שעל כל ירי פצמ"רים הגבול זז בעשר מטר בקו הירי לכיוון נקודת היציאה (רוחב התזוזה אפשר לקבוע גם בהתאם – שלא יהיה מוגזם ממבט חיצוני). כל ירי טילים גורם לתזוזת הגבול במסלול הירי בואו נגיד לחמישים או מאה מטר לעומק (סתם דוגמה), ברוחב מאה או מאתיים מטר. בשלב ראשון הם לא יתייחסו למחיר, אבל אחרי תזוזה אפילו לכמה קילומטרים בודדים הם יבינו שהעסק לא כדאי (הם הרי לא טיפשים) ויחשבו טוב לפני ירי כל טיל נוסף.

אותו הכלל חייב להיות מיושם גם בגבולות אחרים, במידה והירי יהיה משם.

צה"ל לא יכול לקבל החלטה כזו – הוא סך הכול כלי לביצוע מדיניות – זה רק תפקידה של הממשלה.

מבחינת החוק הבינלאומי לא יכולה כאן להיות שום בעיה כי אין שום גבול רשמי לרצועת עזה, ישנם רק קווי הפסקת אש. הפתרון הוא פשוט, כולם יבינו אותו ולא יכולה להיות שום בעיה בישומו וככל שהוא יתקבל מהר יותר – ככה ייטב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואלי, במדינת החלמאים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s