הצגות ההבל (במדינת החלמאים 17)

כמו תמיד במדינת החלמאים מתרחשים סיפורים מוזרים שאפילו קשה להסביר: אתה שומע, קורא ולא יודע אם לבכות או לצחוק. בכל העולם יהודים מוכרים בתור בעלי שכל ישר, הגיון, יכולת מציאת פתרונות למצבים הקשים ביותר אך כאן כאילו חיים בכוכב אחר – למנהיגינו נמוג השכל הישר – הם עושים את כל השטויות האפשריות בנושאים גורליים ממש. שתי דוגמאות לפנינו:

       טרגדיית ההבל

תמונה מאתר NRG – מעריב (להדגמה)

שוב אותן חדשות: טילי גראד נחתו בנתיבות, באשקלון ובישובים אחרים. כמות הנפגעים כאן לא משנה – זה רק עניין של מזל, אבל התמונה היא אותה תמונה אותה אנו רואים בתדירות של חודשיים-שלושה עם אותה התוצאה: ארגוני הטרור קובעים את התחלת ה"אקשן" ואת "הפסקת האש" – עד שהם יחליטו שכדאי לבצע עוד סיבוב – ההחלטה בידיהם. בינתיים אלפי אזרחים בדרום הארץ חיים במתח כבר כמה שנים. לא מאשים את הרוצחים – הם עושים כל דבר שמאפשרים להם בידיעה ברורה שלא יקרה שום דבר המסכן  אותם – לא משנה מה יצהירו מנהיגי ישראל, שלצערנו היו ונשארו אנשי ההכרזות-ללא-כיסוי. אתם חושבים שאין לבעיה פתרון? בטוח שיש רק צריכים ראש צלול וקצת מחשבה.

       קומדיית ההבל

החדשות המרעישות: מאה שלושים סודנים הוטסו לארצם, במקומות רבים פתחו נקודות הרשמה למעוניינים לחזור מרצונם, אלפי דולרים הוקצבו למענקים עבור החוזרים… אבל הכניסה נמשכת! באותו שבוע נכנסו ארצה כאלף מסתננים חדשים. בואו נגדיר את התופעה באופן מדויק יותר: לא מסתננים אלא פולשים. מדובר בפלישה מאורגנת הנתמכת ע"י כל שונאי ישראל, לא צריך להיות מומחה גדול במתמטיקה כדי להבין שהמאזן הדמוגרפי נשאר על הפנים, כמו שהוא היה גם לפני פעולת ההחזרה. אני לא בא   בטענות לשר אלי ישי – הוא עושה הכל על-פי יכולתו – והוא לא יכול הרבה, אבל שני הקדקודים שבהם תלוי הדבר לא רק שלא עושים כלום אלא גם לא נותנים לאחרים לעשות דבר. כמובן, מדובר על אותו הזוג האחראי גם על הנושא הראשון במאמר – בנימין נתניהו ואהוד ברק. במקרה הראשון הם מושכים אותנו להתנהג בדיוק כמו המחבלים – ואנו נופלים למלכודת: אנו נראים כמו שני בריונים המכים אחד את השני, לא צריך לשם כך הרבה שכל. במקרה השני יש לי רושם חזק שהם בכוונה ברורה מציפים את המדינה בפולשים  כבר כמה שנים, כדי לגרום נחת רוח ל"בוס" – "ידידינו הידוע" – אובמה. כי אחרת אי אפשר להבין את פעולות ההבל שנעשות כאן בעניין המסתננים.

        מה קורה כאן בעצם?

הפלישה נמשכת: אלפי פולשים מכל קצוות היבשת חוצים את הגבול ונכנסים ארצה לאין מפריע. משמר הגבול, צה"ל כל המערכות האמורות להגן על המדינה משותקות, כאילו קיבלו שבץ. תשאלו: "מה? לירות בהם?" ברור שכן, כי אי אפשר להגן על גבולות המדינה בלי הפעלת כח, אבל, למזלנו, במקרה הזה אין שום צורך בהפעלת נשק אם כוחותינו לא מותקפים בצורה ישירה. איך? פשוט מאוד, הם טוענים שהם פליטים – בסדר. אז בונים להם מחנה פליטים. לא מחנה מעבר או מחנה זמני – אלא מחנה פליטים קבוע.  זה צריך להיות מחנה אוהלים צמוד ממש לקו הגבול עם מצרים הבנוי בצורה הכי פשוטה וזולה וכל השירותים הדרושים יהיו צמודים אליו. יהיה אפשר ולהביא לשם את כל המסתננים שעוברים את הגבול – ולהודיע בראש גלי שאף אחד מהם לא יכנס למדינה. זהו, נגמר. מי שייתפס – יכנס למחנה באופן אוטומטי. מזרח התיכון ואפריקה זרועים במחנות פליטים – יהיה עוד אחד. אולי בהתחלה יהיו צעקות, יגנו אותנו, אבל הכי חשוב – חייבים להעביר את הטיפול בפולשים למוסדות בינלאומיים. זה לא עניינינו והבעיה באופן אוטומטי תבוא לכדי פתרון. אם מעבר הגבול הם ידעו שבסוף הם יכנסו למחנה פליטים – יחשבו פעמים אם בכלל להמשיך לדרכם.

והעיקר – להחזיר את כל הפולשים הביתה – סיפור לא פשוט. להעביר אותם למחנה פליטים קל בהרבה ומועיל גם להם וגם לנו.

       פתרון בעיית הטילים.

גם בסיפור הטילים חייבים קודם כל לחשוב: מהי הדרך היעילה ביותר בטיפול בבעיה, זה כמו משחק שחמט – עד ביצוע המהלך מנסים למצוא את נקודת התורפה של הצד השני. מה היא  הנקודה הרגישה ביותר באזור רצועת עזה? כנראה השטח, יותר נכון – הגבולות, וברגע שהממשלה תחליט על "תג מחיר" –  תזוזת קו הפסקת אש כתגובה לירי פצמ"רים, טילים ודומה לכיוון ממנו בוצע הירי –  הכל יהיה ברור, ידוע מראש ומיושם במקום בלי אזהרה נוספת. חשוב: החלטה הזו צריכה להיות מלווה בהצהרה שהפעולה היא בלתי הפיכה – השטח יהיה מיד מסופח למדינת ישראל.

לדוגמה: הממשלה מחליטה שעל כל ירי פצמ"רים הגבול זז בעשר מטר בקו הירי לכיוון נקודת הכלים (רוחב התזוזה אפשר לקבוע גם בהתאם – שלא יהיה מוגזם ממבט חיצוני). כל ירי טילים גורם לתזוזת הגבול במסלול הירי בואו נגיד לחמישים או מאה מטר לעומק (סתם דוגמה), ברוחב מאה או מאתיים מטר. בשלב ראשון הם לא יתייחסו למחיר, אבל אחרי תזוזה אפילו לכמה קילומטרים בודדים – הם יבינו שהעסק לא כדאי ויחשבו טוב בירי כל טיל נוסף.

צה"ל לא יכול לקבל החלטה כזו – הוא בסך הכל הכלי לביצוע מדיניות – זה רק תפקידה של ממשלה.

מבחינת החוק הבינלאומי לא יכולה כאן להיות שום בעיה – כי אין שום גבול רשמי לרצועת עזה – יש רק קווי הפסקת אש. הפתרון הוא פשוט, כולם יבינו אותו ולא יכולה להיות שום בעיה בישומו, ככל שהוא יתקבל מהר יותר ככה ייטב.

לסיכום: ברור שבתהליך הביצוע של כל מהלך מתעוררות בעיות לא צפויות, גם כאן מדובר רק על רעיון שצריך לקרום עור וגידים עד שיתבצע, אבל בשני המקרים הפתרונות ניתנים ליישום והעיקר ממבט ראשון – פותרים את הבעיות כליל.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואלי, במדינת החלמאים, מסתננים, תקשורת, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s