מצעד הנוכלים בבחירות 2013: אריה דרעי

(במדינת החלמאים 18)

היה לנו מזל בשנים אחרונות: במוסדות השלטון בארץ כמעט נעלמו המושחתים "הכבדים" – התוצאה החיובית היחידה מתקופת ממשלת שרון. בהקמת מפלגת קדימה היא נהפכה לבית חם של כל המושחתים ממפלגות שונות שלא היה ביניהם קשר גדול לפני כן. אולמרט  ופרס מצאו שם את מקומם, גם חיים רמון  ואברהם הירשזון, וגם דליה איציק  ומאיר שטרית  ורבים אחרים ש"כיכבו" בבתי המשפט בתקופות שונות עקב שחיתותם. אבל המהלך בבת אחת ריקן את הליכוד ומפלגות אחרות מאוסף המושחתים שהצטבר שם וריכז אותם במשבצת פוליטית שהיה אפשר כבר אז, ללא צל של ספק, לקרוא לה: מפלגת המושחתים. חייבים להדגיש שבמפלגת קדימה היו גם אנשים ללא רבב, הגונים, נקיים מכל כתם של שחיתות – אבל הם לא נתנו שם את הטון, לא הם הובילו את המפלגה. ישיבתה באופוזיציה אחרי הבחירות הקודמות ניתקה את רוב המושחתים ממנעמי השלטון וגרמה לירידה משמעותית במפלס השחיתות בארץ. מערכת הבחירות הנוכחית ניערה את הביצה הפוליטית ופתאום הופיעו לאור יום שחקנים שנדמה היה שעבר זמנם והם נשארו בתור זיכרון מכוער של "עסקני ציבור" שאפשר רק להתבייש בהם.  הפעם הם התפזרו למסגרות מפלגתיות שונות כי עם "קדימה" הפעם לא היה להם סיכוי להגיע רחוק, אך צחוק הגורל: קדימה נהפכה כעת למפלגה "רגילה" ואולי זו הסיבה שהיא נלחמת על קיומה.

בכל הסיפורים על אלה המנסים לעבוד עלינו על מנת לכבוש מחדש איזה עמדה שלטונית, נעבור בקצרה על חלק מהם שכבר כיכבו בכל מני מסגרות פוליטיות וגם אלה שמנסים פעם ראשונה להיכנס לכנסת. נתחיל מהאיש שבמדינה נורמלית לא היה מעז להתקרב מחדש לחיים הפוליטיים ולבית המחוקקים.

אריה דרעי

       אתם מכירים אותו?

כבר כמה שנים לא שמענו עליו, הספיק לגדול דור ששמו לא אומר להם כלום. הם אפילו לא יודעים להעריך איזה אריה דרעימזל היה להם! לא היה מי שימכור אותם, מי שיבגוד בהם. רמת הסירחון במערכת הפוליטית בארץ ירדה כמעט למצב נורמלי ופתאום עם מערכת הבחירות החדשה האיש הופיע שוב – וישר הפך אותה למלוכלכת יותר, מסריחה יותר וגזענית. האיש הוא אריה דרעי והמפלגה שהוא הופך אותה בנוכחותו לגוף שונה בתכלית היא ש"ס. הזיכרון הוא קצר אז בואו ננסה להיזכר בעלילותיו של האיש וננסה להעריך מה הוא עוד הוא יכול לעולל.

       קצת היסטוריה.

בבמה הארצית אריה דרעי הופיע באמצע שנות השמונים עם הקמת מפלגת ש"ס. הוא תמיד דאג להיות רב יצחק פרץבסביבת האנשים המשפיעים: ראש מפלגת ש"ס ושר הפנים רב יצחק פרץ, מנהיגה הרוחני של המפלגה – רב עובדיה  יוסף. בזמן קצר הוא נהפך לבן בית בחצרו של הרב, היה עוזרו של שר הפנים, מנכ"ל המשרד ואחרי כשלוש שנים (בסוף 1988) מונה לתפקיד שר הפנים. חוץ מקרבת האנשים המשפיעים, אריה דרעי  תמיד חיפש מסגרת לפעולתו עם תקציבים ממשלתיים גדולים הנשלטים בצורה רופפת שאיפשרה לו לבצע מניפולציות שונות שבסופם הנהנים העיקריים היו הוא עצמו וחוג מצומצם של עסקני מפלגתו. זו כנראה אחת מהמצאותיו העיקריות, הוא גם הוכיח שלכסף יש תכונה להדבק לידיים המעבירות אותם. כדי לבצע את זממו הוא בנה שכבת בינים של פעילים שבעזרתו הם נהפכו ל"עובדי המדינה" בתפקידים שונים. תפקידם היה להפוך את שיטתו למעשית. דוגמה אחת מפעלוליו במשרד הפנים: כל העברת תקציב לרשות מקומית או לגורם אחר לא הייתה אוטומטית – היא הייתה כרוכה במעבר סכום מסוים לכתובת המוכתבת ע"י דרעי ועוזריו.

אבל בזה לא הסתיימה פעולתו. הוא ידע שלבד הוא לא יצליח לבצע את כל תכניותיו ואז בסוף שנות השמונים הוא התחבר לקבוצת עסקנים צעירים במפלגת עבודה הידועים בכינוי "נערי פרס" (חיים רמון, יוסי ביילין, נמרוד נוביק ואחרים) שביחד התאפשר להם לבצע משימות ששינו את פני המדינה.

 התרגיל המסריח יריית הפתיחה בפעולת הקבוצה היה "התרגיל המסריח" (לפי כינויו של יצחק רבין), תוצאות הבחירות לכנסת בסוף שנות השמונים והתחלת שנות התשעים גרמו לשוויון כמעט מוחלט בין מחנה השמאל-ערבים ברשות מפלגת עבודה ומחנה הימין (ליכוד עם הדתיים). המצב הגיע לכדי כך שעל מנת להרכיב ממשלה היו זקוקים לפתרון "יצירתי" כמו רוטציהפרס היה ראש הממשלה במחצית הראשונה של הקדנציה ובמחצית השנייה התפקיד היה אמור לעבור ליצחק שמיר. בבחירות 1988 לליכוד היה יתרון קטן ויצחק שמיר הרכיב ממשלת אחדות לאומית בראשותו. מה לעשות אם לשמעון פרס היה חשק לשבת  בכיסא החם של ראש הממשלה? בשנת 1990 נולד הרעיון לנצל את בעל הברית חובש הכיפה: הם הבינו שדרעי יכול לעשות את העבודה בשבילם עם תוספת של כמה עשרות מיליונים מהקופה הציבורית "לצרכי הקודש" – אך התרגיל נכשל. הרב שך התנגד בתוקף למהלך, המחנה החרדי התפלג ואדון דרעי לא היה יכול לספק את הסחורה. מנהיג התנועה הרב פרץ החליט להתרחק מש"ס על מנת לא להתלכלך יותר מדי – ודרעי נהפך למנהיגה.

          הסכמי אוסלו

כאן אנו מגיעים לנקודה ששינתה את פני המדינה, את המצבה וגרמה למלחמה מתמדת עם הפסקות קצרות שנמשכת עד היום – הסכמי אוסלו, באירוע הזה לדרעי היה תפקיד מכריע. דור שלם גדל כבר וברור שבשבילו לא קיים עולם אחר, הם אינם יכולים לתאר לעצמם שהיינו חיים במדינה שפיגוע לאומני היה אירוע יוצא דופן. אף אחד לא שמע על טילים, קסאמים, "חמס" "רשות פלסטינית" – כל "המתנות" האלה קיבלנו עם   המחבלים בפעולהההסכמים שהוכנו במחתרת באוסלו, בירת נורבגיה בשנת 1993 . כתוצאה הגיעו ארצה אלפי חיילי האויב שמדינת ישראל דאז ציידה אותם בנשק, תחמושת, כלי תחבורה, רשתות קשר…  בהתחלה הם היו זקוקים רק לעשיית "סדר" (כך זה נקרא אצל הערבים) ונרצחו אז אלפי בני עמם מסיבות שונות – אלה שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל, אלה שלא רצו שום קשר עם כנופיות הרשע, אלה שסתם לא התמזל מזלם וביתם, אדמתם, רכושם נחשקו ע"י מישהו מכנופיות טוניס שממשלת ישראל הביאה ארצה. לא עבר זמן רב – והתחילו הפיגועים אצלנו… לא אכנס לפרטים – הכל כתוב וידוע, אבל כתוצאה מההסכמים הללו היו לנו בסביבות אלפיים הרוגים ואלפי פצועים כשהפצע עדיין מדמם יום יום. לפשע הזה יש הרבה אבות – הכל רשום בדפי ההיסטוריה ואדון דרעי הוא אחד מהם – וכאן נתמקד רק בתפקידו.

הסכמי אוסלו היו בעצם שרשרת הסכמים שהובילו את ישראל צעד אחר צעד להתאבדות מדינית. הם נרקמו  במשא ומתן חשאי של יוסי ביילין, שהיה אז סגן שר החוץ עם הנהגת אש"ף, זאת למרות שמפגשים עם נציגי הארגון היו אסורים על-פי החוק הישראלי באותה עת. לפני החתימה על כל הסכם היו זקוקים לאישורו בכנסת, ש"ס בהקמת ממשלת רבין הייתה חברה בקואליציה אך התפטרה ממנה עם חתימת ההסכמים בגלל התנגדות חריפה של תומכיה להסכמי אוסלו. הקואליציה שכללה 61 ח"כים (כולל ערבים) קטנה עם עזיבתם של קהלני וזיסמן שהתנגדו להסכמים ובהצבעות לא תמיד היה לה רוב. כדי למצוא פתרון, "נערי פרס" פנו לדרעי והפתרון הגיע – ש"ס בחוץ, היא לא תצביע בעד הסכמי אוסלו, אבל גם לא תצביע נגד: היא תימנע או שהח"כים שלה ייעלמו מההצבעות. הדבר נעשה ושרשרת ההסכמים קיבלה רוב בכל ההצבעות.

ללא דרעי לא היו עפים טילים בדרום, לא היו יושבות כנופיות טרור בעזה ורמאללה, אלפי יהודים ועשרות אלפי ערבים לא היו מאבדים את חייהם…

אפשר להבין את אלה שבאופן גלוי היו בעד פתרון אוסלו, הם אמנם לא תמיד אמרו את האמת (כי העם היה מעיף אותם עוד בשלבים התחלתיים של התהליך) אבל הם גם לא שיקרו ולא רימו את בוחריהם. אדון דרעי, לעומת זאת, רימה את כולם.

       בסוף הפרק אצטט רק קטע קצר מפסק הדין במשפטו של "גיבורנו":

"קשה היא תמונת השוחד, שנתגלתה בראיות ותוארה בהכרעת הדין… מדובר… במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא נאשם 1 (דרעי) תפקידים ממלכתיים. היא פסקה אך בפתיחת חקירת המשטרה. נאשם 1 החל לקבל שוחד בעת היותו עוזר שר הפנים, המשיך בכך בהיותו מנהל כללי של משרד הפנים או מועמד לתפקיד זה, וגם אחרי כן – בתקופת היותו שר הפנים… חמש שנות השוחד עומדות בסימן חפץ נאשם 1 להתעשרות אישית מהירה בדרך של עשיית הון מהכהונות הממלכתיות."

       מפלגת ש"ס

אפשר לכתוב מגילות שלמות על "מלך הנוכלים" אבל התמונה היא ברורה. אסתפק רק בכמה מילים על מפלגת ש"ס – בזמנו דרעי גידל שכבה שלמה של עסקנים שלמדו את שיטותיו וניסו להיות דומים למנהיגם והתוצאה – ש"ס הצמיחה כמות נוכלים עצומה שהתיישבו בעמקי המנגנון הממשלתי וניצלו אותו לטובת המפלגה אבל בעיקר לטובת עצמם. לא כולם נתפסו, אבל כמות התיקים הפליליים שנולדו מפעילות זו ככל אלי ישי NRGהנראה ניתן להשוות עם כמות העבריינים של כל המפלגות אחרות יחדיו… אחרי כניסת דרעי לבית הסוהר הם הנמיכו את רמת פעילותם וירדו למחתרת. אלי ישי, איש צנוע ושקט הפך את ש"ס למפלגה נורמלית, בעלת רמת שחיתות שאיננה יוצאת דופן. היא ייצגה בכבוד את מצבעיה וכוחה נשמר. לאחר חזרתו החגיגית והמתוקשרת של דרעי, התקווה לחזרת ימי הזוהר של ה-"דרעיזם" התעוררה מחדש ועדר חסידיו כבר החל בחגיגה. אפשר להיות בטוחים שש"ס עם דרעי תהפוך מחדש למפלגת פשע מאורגן, ואת אלי ישי בלי צל של ספק דרעי יזיז לאיזה פינה חשוכה שלא יוכל לצאת ממנה.

       דרעי והרב

כבר כתבנו שש"ס איננה מפלגה רגילה, יש לה מנהיג רוחני – הרב עובדיה יוסף, איש גדול בתורה, בעל מוניטין של עילוי, מנהיג קבוצה גדולה של חסידים. אני מאמין שתמיכתו בהקמת ש"ס הייתה לשם שמיים – כדי להגדיל השפעת לומדי תורה יוצאי ארצות המזרח על הנעשה בארץ. הכל השתנה עם כניסתו של דרעי   אריה דרעי ועובדיה יוסףלתמונה – הוא הביא לרב לא מעט פרסום ושררה. אחר כך זה הפך לשליטה היפנוטית ממש – בזמנו (בואו לא נשכח שזה היה לפני עשרים שנה ויותר) התביישתי לראות  בטלוויזיה איש חכם, ומבוגר החוזר כמו ילד קטן אחרי כל משפט של דרעי ועושה את כל מה שהוא היה מכתיב לו. אם הרב ניסה להתנגד – הספיקו חמש דקות שיחה בארבע עיניים – והכל חזר למסלול הרגיל. מספרים שבזמנו רב יוסף האשים מספר פעמים את דרעי שהוא גרר אותו לתמוך במעשים נגד מצפונו, אבל כעת בתחילת מערכת הבחירות הזו הספיקה פגישה אחת ביניהם והרב הכתיר מחדש את דרעי כמנהיג ש"ס.

       שמחת התקשורת

הופעתו המחודשת של דרעי התקבלה לאור הזרקורים בשמחה בלתי נסתרת של רוב "אמצעי התקשורת" בעיקר אלה המוכרים לנו במשך עשרים שנה ויותר את אותם הסיפורים על "תהליך השלום", על "פתרון שתי המדינות" וכל יתר הלוקשים. הרדיו והטלוויזיה ה"ממלכתיים", "הארץ", "ידיעות" וגרורותיהם הטלוויזיוניים והאינטרנטיים פתחו לפניו את כל אפשרויות הפרסום: כל ציוץ שלו פורסם והוסבר בצורה החיובית ביותר, ש"ס פתאום נהפכה למפלגת "בני האור" – וקיבלה כל עזרה אפשרית. נעלמה השחיתות, גניבת כספי ציבור המיועדים לשיפור תנאיי החיים של אזרחי המדינה ובינם גם אלפי מצביעי ש"ס. הכל נהפך לכשר כי ש"ס בהנהגת דרעי תהיה עוד הפעם חלק של מחנה השמאל המוביל את המדינה לאבדון.

       למה אפשר לצפות מדרעי.

בכל מערכת בחירות המפלגות מוכרות לנו כל מיני סיסמאות, מצעים, הבטחות המהוות חלק ממאמץ שטיפת המוח כדי לשכנע אותנו להצביע בעדן. כל מה ששומעים עכשיו יעלם למחרת יום ההצבעה ואז הכל יהיה פתוח. זה לא חדש, אבל כל פעם יש לא מעט "פתאים" המתייחסים לסיסמאות הבחירות ברצינות. זה המצב הכללי – אך אצל דרעי הכל שקר. כל הסיסמאות שלו נועדו אך ורק על מנת לקבל את מספר המקומות בכנסת המאפשר לו להגיע לנקודת השפעה הגדולה ביותר – ואחר כך הוא יבגוד בכולם. הראשונים שהוא יבגוד בהם הם בני עדתו – יוצאי מדינות ערב. הוא יודע בדיוק מאיפה באים הפטרו-דולרים ויעשה הכל על מנת שהם יזרמו לכיסו ולחוג עוזריו הקרובים. במה זה כרוך – אפשר לראות בדוגמה אקטואלית אחת:

כולנו כואבים את מכת המסתננים שנהפכה לבעיה קיומית של עם ישראל ומדינתו, עד לא מזמן שמענו מאלי ישי בתפקידו כשר הפנים על תכניותיו להחזרת המסתננים הביתה – כל התכניות האלה היו כמו טיפה בים ולפי הממדים שלהם הם לא יוכלו לפתור את הבעיה, אבל לפחות נעשה משהו. שמתם לב שבזמן אחרון הכל השתתק? גם את זה הפסיקו. למה? כי אדון דרעי נתן פקודה לאלי ישי להפסיק. וזה הפסיק. בש"ס יש משמעת – אולי טובה יותר מבצבא.

מסתננים בתל-אביב

חשוב מאוד להדגיש: לכל איש זכות לפרטיות, לאי התערבות בחייו, אפילו לפושע שנענש וחזר לחיים רגילים. אבל אם הוא רוצה לחזור להיות איש ציבור, חבר בבית המחוקקים המשפיע על גורל רבים אחרים – זכותנו וגם חובתנו להביע את דעתנו עליו, להדגיש נקודות אפלות בחייו ולהזהיר, זה המעט שאנו האזרחים יכולים לעשות.

       תמונות (מלמעלה):

–  אריה דרעי

–  הרב פרץ (צילום: חיים גיל)

–   התרגיל המסריח – NRG

–  המחבלים בפעולה

–  אלי ישי

–  אריה דרעי והרב עובדיה יוסף

–  מסתננים בתל-אביב

       פורסם ב-NEWS 1 ב- 07.01.13

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואלי, במדינת החלמאים, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על מצעד הנוכלים בבחירות 2013: אריה דרעי

  1. פינגבאק: תהליך השלום ישראל-ערב: נא להכיר | מיומנו של זקן השבט

  2. פינגבאק: "גיבורי" התקשורת: אריה דרעי ואלי ישי | מיומנו של זקן השבט

  3. פינגבאק: "גיבורי" התקשורת: אריה דרעי ואלי ישי | מיומנו של זקן השבט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s