יצחק שמיר

אומרים שהיסטוריה היא שרשרת מאורעות שיכלו גם לא להתקיים – זה לא נכון. אפשר להגיד בביטחון שכל האירועים ההיסטוריים שהתקיימו היו חייבים להתקיים, מהבחינה הזו לעם ישראל ומדינתו היה מזל גדול: בתקופה גורלית בהיסטוריה של עמנו עמד בראש מדינת ישראל יצחק שמיר, הטוב בין ראשי הממשלה שהיו לנו. יש שיגידו ומה עם בן גוריון ומנחם בגין? – הם לא היו טובים ממנו? במבט לאחור אפשר בהחלט לקבוע: לא.

בן גוריון עמד בראש המדינה בתקופת הקמתה ויש לו זכויות רבות, אבל לולי מאבקו נגד יריבים הפוליטיים בתוכנו (כולל מבצע "אלטלנה" שהיה בשבילו חשוב יותר ממלחמת השחרור נגד מדינות ערב ופילגה את העם בתקופה הקריטית), ישראל הייתה יוצאת ממלחמת השחרור עם ניצחון מכריע וכל החלק המערבי של ארצנו היה משוחרר כבר אז.

מנחם בגין, למעשה, היה טוב רק בדבר אחד – בדיבורים. כאשר הוא התיישב על כיסא ראש הממשלה כל פעילותו הייתה מנוגדת להבטחותיו לבוחר. הוא "הצליח" במשך שנתיים-שלוש הראשונות בתפקיד למסמס את כל ההישגים של ניצחוננו במלחמת ששת הימים, לתת למצרים את סיני שאת חשיבותו האסטרטגית אנו יכולים להעריך גם היום, פתח פתח לוויתורים ביהודה ושומרון ובעצם הכניס את המדינה לפרוזדור צר המוביל להתאבדותה.

יצחק שמיר שהיה ראש הממשלה בין השנים 1983 עד 1992 הצליח לעצור את הסחף. למעשה הוא ניטרל את הבטחת בגין לנסיגות ביהודה ושומרון. הוא גם הצליח לנטרל את פעילות "החתרן בלתי נלאה" (לפי הגדרת יצחק רבין) שבמקביל באותה התקופה בתור ראש מפלגת עבודה עשה הכל כדי לקדם פעילות הפוכה: לסגת, לוותר לגמד את המדינה לממדים שלא נתנו לה כל סיכוי.

ההצלחה הגדולה של יצחק שמיר הייתה בארגון וקבלה של העלייה הגדולה בהיסטורית עמנו – עליית מיליון יהודים מברית המועצות. עוד יכתבו על זה – אבל העלייה ההיא שינתה מן היסוד את אופי המדינה והרכבה האנושי והמנטלי בלי היכר.

מערכת שטיפת המוחות המשומנת שעבדה עד אז בלי תקלות והובילה את העדר לכיוונים הרצויים לאויבנו ול-"ידידנו" מעבר לים, שמכרו אותנו בכל הזדמנות, פתאום הפסיקה להשפיע על החלק הזה של עמנו והצילה את המדינה מאסונות שהיו כבר באופק.

על כל זה ועל דברים רבים נוספים שלא יכולתי להזכיר כאן מגיע לאיש הגדול הזה מקום כבוד בין אלה שתרמו לחיזוקה ופיתוחה של המדינה היהודית.

יהיה זכרו ברוך!

בחיפושים אחרי החומר המאפיין את פעילותו של יצחק שמיר ראיתי "שמעצבי דעת הקהל" המכורים ל"עגל הזהב" –  לא משנה מהו מקורו – בכל הכח ניסו להשכיח את האיש שלא היה נוח להם ולמפעיליהם. היו גם "ליצני התקשורת" מסוגו של קובי אריאלי שניסו לעוות את זכרו בכל מיני תרגילים מילוליים. זה לא יעזור להם – הם רק הראו את פרצופיהם האמתיים.

יצחק שמיר 1

את הרשומה הבאה קבלתי בדואר אלקטרוני בשפה הרוסית לפני כעשרה חדשים. לא יודע מי הכותב – יתכן (יש לי רושם חזק) שהכל תורגם מעברית. הפתיע אותי תיאור מדויק וחד של חייו ותיפקודו של יצחק שמיר בתור ראש הממשלה. הרגשתי הייתה שמישהו קרא בסתר את מחשבותיי על האיש וביטא אותם במקומי (לא יצא לי לכתוב על שמיר). נותר לי רק לתרגם את התוכן לעברית ולפרסמו – אולי בנס גם המחבר ימצא. מפרסם אותה לקראת שנה ליום פטירתו.

הנושא: פשוט ומובן.

השלטון משחית. השלטון האבסולוטי משחית ללא רסן. ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק שמיר, יהודי קטן קומה שלא נתן לערבים כלום ולא ציפה מהם לכלום והרגיז את כולם בעקשנותו, נפטר וביחס אליו כל יתר ראשי ממשלת ישראל התגמדו.

השלטון לא קלקל אותו כנראה בגלל שהוא לא רדף אחריו, לא חשש לאבדו, לא התעניין במה חושבים עליו ובכלל העדיף את האינטרסים של המדינה על פני אלה האישיים.

קבלת פנים קרירה בבית הלבן לא עשתה עליו רושם, הוא היה מסוגל לשגע כל נשיא ארה"ב בעקשנותו בשמירה על כל שעל אדמה שהיה בשבילו יקר יותר מכל מסמך – לא משנה מהו שמו.

אמון מוגזם בבני אדם לא היה בין חסרונותיו. בזמן הכיבוש הגרמני כל משפחתו נרצחה בידי השכנים שהיו הידידים הטובים ביותר שלה. האנגלים פעמיים הכניסו אותו לבית הסוהר בהלשנת ידידים וותיקים שבמשך הזמן נעשו יריבים פוליטיים. הוא נמלט מבתי הסוהר ובגלל היותו איש צנוע ורגיל לתנאים יצחק שמיר 2קשים –  הרגיש את עצמו טוב גם במחתרת עמוקה. האנגלים התייחסו אליו כאל טרוריסט מסוכן ביותר והכניסו אותו למחנה ריכוז בג'ונגל האפריקאי. במקום החדש הוא הרשה לעצמו כמה ימים של שינה ומנוחה והתחיל לחפור מנהרת בריחה. אחר כך עבר אלפי מייל והגיע לפריז דרך אתיופיה. אחרי עזיבת האנגלים חזר לישראל.

בארץ הוא העדיף מחתרת חדשה על פני השלטון היהודי החדש ולצבא היהודי, אבל במהרה התברר לו שאין צורך להסתתר ושמלחמת העצמאות כבר הסתיימה. כנקודת סיום הוא חיסל את שליח האו"ם גראף ברנדוט שבתכניתו הציע קיצוץ רחב בשטח המדינה, והניח את הנשק.

התחילו ימים שקטים ובלתי נסבלים לאיש מחתרת אמיתי, אבל במהרה התברר שהמלחמה נמשכת רק בצורה אחרת ושיטות ניהולה – הסודיות המוחלטת, היו בעצם תמצית העיסוק שהיהודי קטן קומה עשה כל החיים. בתוך זמן קצר הוא הגיע שוב לפריז, אבל הפעם בתור ראש סניף אירופאי מבצעי של המוסד.

כנראה, בזכותו של יצחק שמיר מערכת הריגול הישראלי צמחה למצבה הנוכחי. אחרי עשור, בעזיבתו של המוסד ובסיכום פעילותו יצחק שמיר בהיותו בן חמישים הודיע בפומבי שעשה טעות גדולה ולא ויסלח לעצמו שבצעירותו לא התנקש בהיטלר, בזה הוא דווקא היה מצליח וכל ההיסטוריה הייתה יכולה להיות אחרת.

יצחק שמיר 3

רק בגיל 55 הוא הגיע לפוליטיקה ומיד עבר קורס מזורז של החיים החדשים: מלחמת יום הכפורים, התפטרותה של גולדה מאיר, הגעת ליכוד לשלטון, כנסת, ממשלה, פינוי סיני, התפטרותו של בגין, כיסא ראש הממשלה. אחרי שהוא צבר ניסיון בקרקס הפוליטי מסקנתו העיקרית הייתה: לא לערבב פוליטיקה עם מסחר. הוא לא ציפה שהשמאלנים ימכרו את סיסמאותיו למצביעים ואחרי הגעתם לשלטון בהפרש קולות מזערי ייסעו לאוסלו, ששמעון פרס מזמן סיכם עם ערפאת על תרגום קולות ערביים בבחירות לנשק למחבלים שינוצל נגד צה"ל וירצחו בו יהודים.

כאשר בגל המחאה העממית הליכוד חזר לשלטון, כולם היו בטוחים שהסכמי אוסלו יתבטלו. להסכמים הללו לא היה תוקף במשפט בינלאומי כי הם נחתמו לא בין המדינות אלא בין מדינה לארגון הטרור. אבל קרה משהו הפוך: ראש הממשלה בנימין נתניהו – נציג המחנה הלאומי לחץ את ידו של ערפאת ועשה טעות הגדולה בכל ההיסטוריה של הליכוד – נתן לערבים את חברון. מחיאות הכפיים בקונגרס אמריקאי היו בשבילו חשובים יותר מקברי האבות.

 יצחק שמיר הבין שאחרי הוויתור על חברון אף אחד לא אתייחס ברצינות לזכות היהודים על המקומות הקדושים שלהם. אבל נתניהו האמין לעיתונים ולא האמין לשמיר. לא רצה להקשיב ליהודי קטן קומה אלא למחיאות הכפיים של הקונגרס אמריקאי. יצחק שמיר עזב את הליכוד. קודם את הליכוד ואחר כך את הפוליטיקה. עם נתניהו הוא לא דיבר יותר ואפילו שלום אף פעם לא אמר לו. איש מחתרת וותיק שלא ידע פשרות היה יכול לסלוח טעויות, אבל לא סלח לחוסר יכולת העמידה שהפגין ביבי – הוא ידע שזו תסכן את ישראל.

הוא נפטר ואין עוד איש כמוהו. הלוואי וימצא מישהו דומה לו.

אפילו קצת.

צילומים: YNET, וויקיפדיה

פורסם ב-   NEWS1 ב- 06.06.2013

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מעניין!, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על יצחק שמיר

  1. יוסי שפניר הגיב:

    מסכים לתוכן הדברים ברובו. עם זאת, סבור ששמיר טעה כשבחר שלא להגיב לירי הטילים העיראקי על ת"א וחיפה בלחץ אמריקאי. יריביו הדביקו לו את הביטוי: "דובי לא לא". מבחינתי זה עדיף על: "כן אדוני המיניסטר", או הזיותיו של פרס. היה קטן קומה פיזית, אך משכמו ומעלה בעוז רוחו. יהי זכרו ברוך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s