סיפורי הגפרור

פרסמתי את הסיפור לפני כשנתיים. כעת הגיע הזמן לסיימו.

אולי גם לכם זה קרה? אתה צריך להדליק גז, מדליק גפרור והוא נדלק ובוער כמו אבקת שריפה – עד שהוא מגיע לגז האצבעות כבר מרגישות את האש. אם מדליקים סיגריה – חייבים לעשות את זה מהר כי לא ידוע אם היא תדלק, אבל האצבעות – בטוח. לא יעזור שתחזיק אותו במצב מאונך, האש תמיד עולה למעלה, אבל בגפרורים האלה היא גם יורדת ועוד איך! ושוב זה מגיע לאצבעות. בקיצור, בהדלקת גפרור יש לך סיכוי לקבל כוויה.  צילמתי את קופסאות הגפרורים הללו, כתוב על הקופסה: "גפרורי בטיחות" – הלוואי וזה היה נכון: הכל יש שם מלבד גפרורים נורמליים.

הגפרור 3

לא פעם התעצבנתי, בדקתי את מקור הגפרורים וזהות היצרנים שונים, כאן בצילום הם תוצרת הודו (היבואן: י.ד. יבוא קל בע"מ), היו גם גפרורים מטורקיה וכנראה ממדינות אחרות. המאחד בינהם שכולם בעלי איכות ירודה. גפרור לא צריך להידלק כמו אבקת שריפה – וזה תלוי בסוג העץ ממנו הוא עשוי.

הבעיה שאין עם מי לדבר, יש לך את היבואן –  הוא תמיד יכול להגיד שהיצרן אחראי. נזכרתי בזמנים אחרים כאשר הגפרורים היו "משלנו" – תוצרת ישראל, איכותם הייתה טובה בהרבה. התחלתי לחפש אצלי ב"אלטה זאכן" ומצאתי קופסאות גפרורים מהתקופה ההיא, גם שם המפעל כתוב שם – נור, רח' העצמאות 51, חיפה. למה הוא נסגר? – אין לי מושג. כנראה בעל המפעל נפטר והילדים לא רצו עבודה קשה. צילמתי את הקופסאות, הן שחוקות קצת (עברו יותר מעשרים שנה), אבל יש כאלה שיזכרו בזמנים שבהם לפחות הגפרורים לא היו סיבה לקיטורים.

נור 3

חבל שעכשיו במקום לייצר, "היוזמים" הולכים בדרך קלה יותר – היבוא, ולמשרד התעשייה, שאמור לעודד ייצור ישראלי, זה לא מזיז. אז הבעלים של מפעל "נור" היה אביו של עזר וויצמןיחיאל (יש עליו גם סיפורים מעניינים). הוא בזמנו הקים את מפעל הזה – והבן אחרי השחרור מהצבא גם נהפך ליבואן. מכת הדור.

מה נשאר לנו? כנראה דבר אחד: לדרוש מהיבואנים שלא יביאו מוצרי זבל אפילו אם המוצרים יהיו יקרים קצת יותר. אתם חושבים שזה יעזור?

בחיפושי אחרי מפעל "נור" הגעתי לאתר מעניין מאוד – אתר "נוסטלגיה ישראלית". אפשר למצוא בו לא מעט דברים נשכחים. הקישור לאתר:  http://www.nostal.co.il/

על יחיאל וייצמן

וויצמן יחיאל

באתר "סיפורי גבעת ברנר" :    מקור המידע: יונה קשת (חברת הקיבוץ)

תיאור הסיפור:

טוני גלזנר (יונה קשת) התקבלה לעבודה בביח"ר לגפרורים 'נור' יחד עם עוד 7 יהודיות ו-370 ערבים. בעל המפעל יחיאל וויצמן,
אביו של עייזר היה קמצן. במקום חגורה הלך עם חבל. לפועלות נאמר: "לא רוצים אתכם. אתם תלכו להסתדרות, אחרי חודשיים תתחתנו ונגמר. גם משלמים לכם יותר, פי 2 מהערבים". יונה התחייבה ששנתיים לא תתחתן, ועמדה במילתה. שנתיים הדביקה קופסאות  גפרורים, בערבים בילתה עם חבריה ב'קריות', עד שהכירה את יולה קשת..(בעלה לעתיד)

       המשך – לאחר כשנתיים

האמת חייבת להיאמר, תיארתי כאן בסיפור (לפני כשנתיים) שני סוגי גפרורים: ישראלי ומיובא. ברור שיש בשוק סוגים רבים אך איכותם דומה ולא מגיעה לאיכותם של גפרורי נור  ההיסטוריים. בזמן האחרון יצא לי לקנות מספר פעמים גפרורים המופצים ע"י חברת "הנמל", הם טיפה טובים יותר מהגפרורים שסיפרתי עליהם, אך בשימושם גם קיימת סכנת הכוויה, אתם כנראה מכירים אותם:

הנמל 11

לא הייתי חוזר לסיפור אך לא מזמן הגיעו אלינו גפרורים שבאיכותם הזכירו לי את גפרורי נור. כאשר הצצתי לצד האחורי, כדי לברר מיהו היצרן – ראיתי שהם תוצרת שבדיה והיבואן – חברת נור. הייתי בטוח שהיא נסגרה מזמן, לא, היא נהפכה לחברת יבוא, רק הם לפחות מייבאים מוצרים איכותיים יותר – במקרה של גפרורים הכל תלוי בסוג העץ. צילומי הקופסה:

נור 11

אולי בסיפורינו יש גם קצת נוסטלגיה, אך בכל זאת, זה סך הכל סיפורו של זקן השבט שהשתמש פעם לא רק בגפרורי נור, אלא גם נסע בסוסיתה, קונטסה, רום כרמל – פאר תוצרת בית.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מעניין!, תמונות מעניינות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s