מחאת האמנים?

   הקדמה

לפני כשתיים עשרה שנה (2003) פרסמתי מאמר "המוטנט", בו ניסיתי להתייחס לבעיה באופן מערכתי, כללי, ולא להתייחס לפרט זה או אחר. בגלל חשיבות הנושא בימינו אלה אני מגיש קטע מהמאמר:

"… אפשר לפגוש אותו (אותה) במקומות ובמצבים רבים ולא לשים לב לאופי המיוחד מאוד שלו. הוא יכול להיות סימפטי, איש חברה, דואג לזולת. עד שנוגעים בציפור נפשו – שייכותו והתייחסותו לעמו שלו. וכאן פתאום רואים שתגובתו היא מיוחדת – שונה מתגובת איש רגיל – לרוב הערכים אשר היו קדושים לאבותיו במשך אלפי שנים הוא מתייחס בזלזול ולפעמים בשנאה, מצב עמו לא כל-כך מזיז לו, אבל כל תוקף, רוצח או סתם שונא בני עמו – מוצא אצלו הבנה ותמיכה. בשבילו ברור שהצדק תמיד נמצא בצד השני.

ואם מישהו שונא את עמו – יש סיבות לכך.

ואם מישהו הורג את בני עמו – יש סיבות לכך.

ולא הרוצח אשם – אלא הקורבן.

הנושא הוא בעצם נושא למחקר פסיכיאטרי כי מדובר על התנהגות הסותרת את נטיות של רוב רובם בני אדם שרגילים להיות שייכים, להזדהות עם בני עמם, להרגיש את עצמם כי חלק מהם. כנראה ההתנהגות הזו היא תוצאה של איזה פגם גנטי מצטבר במשך מאות שנים.

והכינוי המתאים ביותר עבורם – מוטנטים."

גם אז, לפני שתיים עשרה שנה, זו הייתה בעיה נראית לעין וכעת הגענו ל"זמנים הטובים" – הבעיה היא כבר קיומית לעמנו והיא מסכנת אותנו יותר ויותר, אולי בגלל הרצון לשמור על אחדות העם, אולי בגלל הקושי לקלוט שבני עמך פועלים באופן שיטתי ביחד עם האויבים המסוכנים ביותר נגד מדינת ישראל בכל החזיתות – צבאית, מדינית, תעמולתית –  אנו מתעלמים מהבעיה, לא מנסים להגדיר אותה ולהבין את שורשיה. ניסיתי אז להוציא את הבעיה מהמחשכים ולהתחיל לדבר עליה, להתחיל הצלחתי אך הסיפור נתקע בסופו של דבר והמשך לא היה לו, כנראה הדיון התאורטי שניסיתי ליזום היה מיותר – התופעה דרשה תגובות מעשיות. בכל זאת אנסה רק למפות את "נושאי הווירוס" כדי להקל על המלאכה בעתיד.

לדעתי קיימות שלוש קבוצות שונאי ישראל היהודים (המוטנטים):

  • שונאי העם היהודי ומדינתו בנפש – זה נהפך אצלם לאובססיה – לאנשים האלה אין תקנה – הם אויב גדול יותר ומסוכן יותר משכנינו הערבים.
  • משתפי פעולה עם האויב או בעלי בריתם בעד בצע הכסף או טובות הנאה אחרות. לקבוצה הזו אפשר לשייך את עובדי הקרן החדשה וארגוני הלוויין שלה, אמנים, עובדי מוסדות להשכלה גבוהה המקבלים "צ'ופרים" משמעותיים בעד פעילותם האנטי ישראלית. שייכות לקבוצה הזו היא זמנית. חלק מהם במשך הזמן, כדי להקל על מצפונם, מנסים להזדהות יותר ויותר עם מעשיהם ובסופו של דבר יהיה אפשר לשייך אותם לקבוצה הראשונה. האחרים מתחילים להבין את חומרת מעשיהם ובסופו של דבר מתנתקים מהפעילות העוינת.
  • שטופי המוח של התקשורת או הסביבה הקרובה להם – אנשים רגילים שעברו את המערכת החינוך הישראלית, המובלת ע"י השמאל הקיצוני וארגוני הקרן החדשה או "המכון הישראלי לדמוקרטיה", מכורים לתקשורת ישראלית הנמצאת בשליטת השמאל הקיצוני ואותם ארגונים אנטי ישראליים, ויותר גרוע מזה – מאמינים לכל דבר ששודר בטלוויזיה או רדיו או הודפסו בעיתון (תזכרו את המערכת הבחירות האחרונה).

       רצח החייל משה תמם ומחאת האמנים

 לא חושב שהדיון התאורטי יועיל כאן, רצוי לקחת איזה אירוע בתור דוגמה ולנסות לבדוק את התייחסות הקבוצות השונות להתרחשויות. בימים האחרונים, כאילו במתנה, קבלנו רעש תקשורתי מחריש אוזניים של "מחאת האמנים". בואו ננסה לבדוק מהן סיבות המחאה ומי הם "המוחים".

קצת רקע היסטורי:

רב"ט משה תמם ז"ל, בן 19, יצא לחופשה לביתו ב- 6 באוגוסט 1984. אחרי פגישה עם חברתו וביקור בביתה בטבריה, בשעות הערב נסע באוטובוס מטבריה לתל-אביב. בתחנת בית ליד ירד מהאוטובוס משה תמםועקבותיו נעלמו. כעבור ארבעה ימים נמצאה גופתו וסימני חבלה בראשו. בחזהו היה נקב של כדור חודר, היו סימני התעללות קשה בגופו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה.

חקירת המשטרה הצבאית וכוחות-הביטחון העלתה שמשה נחטף ונרצח בידי חוליית המחבלים מבקה-אל-גרביה. המחבלים נעצרו ונשפטו למאסר עולם בשנת 1987.

אחד מהם, וליד דקא שתכנן את חטיפתו והיה שותף בחטיפה, עינוי ורצח החייל משה תמם, ניצל את תקופת מאסרו ללימודים וכתיבה. בין יתר הדברים הוא כתב הצגה "הזמן המקביל", שהעלתה בתיאטרון "אל-מידאן" שבחיפה. ההצגה מתארחת גם בתיאטרון הקאמרי(!) התל-אביבי. התיאטרון חי וקיים על חשבונם של משלמי המיסים הישראליים מקופות עיריית חיפה, משרד התרבות ואפילו משרד החינוך (!!!) – ועדת סל תרבות של המשרד הכניסה את ההצגה לסל ההצגות שתלמידי ישראל חייבים לראות במסגרת הלימודים! אפשר רק לתאר מהו ההרכב של ועדת סל תרבות, אך ההצגה השנויה במחלוקת הוצגה כבר ליותר מ-900 תלמידי כיתות י"א ו-י"ב.

לפני מספר ימים שר החינוך נפתלי בנט דרש לכנס דיון מיוחד של ועדת סל תרבות במטרה להוציא מהסל את ההצגה, אך הוועדה החליטה להשאיר את ההצגה בסל (!), ובנט בתגובה השתמש בסמכותו והסיר את ההצגה מהסל לאלתר. גם שרת התרבות מירי רגב החליטה לעצור את מימון התיאטרון.

מהצד השני מבחינת במאי ההצגה על הרוצח הוא גיבור:

התרמית נחשפה | במאי ההצגה על רוצח החייל: הוא גיבור!

משפחת תמם

הפגנת בני משפחת החייל משה תמם זל

הפגנת בני משפחת החייל משה תמם ז"ל, שנרצח ע"י וליד דקא ותומכיהם , מחוץ לתיאטרון אל-מידאן לפני ובזמן ההצגה.

זה הרקע ל"מחאת "האמנים". אז על מה בעצם הם מוחים? אך לפני הדיון הרציני בואו נציץ על כמה קטעים ממדור הסאטירה של אתר NRG ועתון מקור ראשון (אם לא נצחק עליהם אז מה הם שווים?):

בריחת המוחות 1

בריחת המוחות 2

בריחת המוחות 3

/המשך יבוא/

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואלי, במדינת החלמאים, תקשורת, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מחאת האמנים?

  1. פינגבאק: היהודים האנטישמיים – בעיה קיומית לעמנו | מיומנו של זקן השבט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s