מכתב לנוער הגבעות

מקווה ששמתם לב שבתקופה האחרונה הפסיקו לכתוב על נוער הגבעות – אחרי החגיגה התקשורתית שנמשכה כמה חודשים, עם סיפורי אימה יום יומיים, סרטי הקולנוע המבוימים ע"י "המומחים" הטובים בשטח – הם היו מזכירים ממש את המערב הפרוע: ריקודים עם כלי הנשק, סכינים שלופים, אך גם עם ניסים ונפלאות שלא תמצאו בשום תעשיית הקולנוע: כל צוות ההפקה, כולל במאים ושחקנים היה נעלם מיד עם סיום הצילום. מעניין שאף אחד לא שאל אז: לאן נעלמו השחקנים הראשיים ולמה אף אחד מהם לא נחקר במשטרה?

אז מדוע פתאום הכל הפסיק? כנראה בגלל הגשת כתבי אישום המבוססים על ההודאות שהוצאו מהנחקרים באמצעים בלתי חוקיים בעליל, שלא יכולים להיות קבילים בשום בית משפט, חוץ מ"מערכות הצדק" הפועלות במדינות בעלות משטרים רודניים אפלים – וכנראה אנו נמצאים בקבוצה בלתי מכובדת זו.

מבלי להתייחס לסיפורים שעוד ידובר עליהם, נוער הגבעות הוא תופעה חשובה בארצנו המפחידה לא מעטים "במדינתנו הדמוקרטית" הנשלטת כבר יותר מעשרים שנה בחבורות מתחזים, בעלי "גוון משפטי" שגזלו מעם ישראל את מדינתו. מה מפחיד כל כך בילדים האלה? למה מושקעים מיליונים כדי לשתול בקרבם צבא שלם של מאות ואולי אלפי פרובוקטורים, כדי שיוכלו בכל רגע להוציא לפועל עוד איזה "פשע שנאה" ולהפליל ילדים נוספים. הפחד מהם לא ניתן להסבר הגיוני, זהו פחד של אנשי האתמול שזמנם הולך ואוזל מפני אנשי המחר שמוקדם או מאוחר יובילו את עם ישראל בנתיבי הגאולה.

הם לא ילדי מופת, לא ילדים טובים שאפשר היום להתגאות בהם. אין להם בית, רובם לא לומדים, מנותקים מהמשפחות, חיים בחברה סגורה. רוב ימות השנה הם חיים במערות, במקומות שהישראלי "הרגיל" היה מפחד אפילו להתקרב אליהם, בתנאים הקרובים ביותר לתנאי הטבע הפשוטים ביותר – אך הם התוצר החדש – יהודי שהשתלב באופן מושלם עם ארץ ישראל והכיר אותה לא פחות מאבותינו הקדמונים – ההיפך הגמור ל"ישראלי הנורמטיבי" שאפשר לעשות ממנו הכל: לשטוף לו את המוח, להפוך אותו לרובוט, להאכיל אותו בערכים קרובים יותר לערכי חברת סדום ולא לערכי החברה היהודית – ואחר כך לשאול מאיפה בא "הישראלי המכוער"?

זוכרים את רפול? החייל האגדי רפאל איתן, גיבור ישראל, שהיה רמטכ"ל בצה"ל וגם איש  למופת, אזרח בחסד עליון. גם הוא התמודד עם הבעיה הדומה: הנוער שנפלט מכל המסגרות – "נערי רפול" – והוא   הצליח לעזור לרבים מהם למצוא את דרכם. איזה הבדל תהומי בינו ובין חייל אחר, גם רמטכ"ל לשעבר – משה יעלון המקרין שנאה תהומית לכל תופעה המתפתחת בהתיישבות החדשה, כולל נוער הגבעות.

הפתיח קצת ארוך מדי? גם לי זה נראה כך – אך מדובר בתופעה חדשה שלא רצו לתת לה להתפתח בדרך הטבע, בלי התערבות חיצונית. להגיד את האמת: לי אישית אין שום היכרות עם נוער הגבעות, חוץ מילדים שפעם הכרתי בגבעה 777 ביישוב איתמר בתקופת השמירות שם. אז הייתי מוקסם מאוד מעצמאותם, מהרצון להכיר כל אבן בסביבה, אך גם התאכזבתי מאי הרצון להתחייב לעבודה, לנוכחות קבועה – בקיצור ילדים כמו רוב הילדים האחרים שיש להם עוד הרבה מה ללמוד.

על תופעת נוער הגבעות היו בחודשים האחרונים מספר פרסומים מעניינים שנכתבו מנקודות מבט שונות, אפילו מפתיעות לפעמים והחשוב ביניהם – מאמרו של משה חסדאי: "מכתב לנוער הגבעות" שפורסם באתר NEWS 1. במאמרו מעביר משה חסדאי קווי דמיון בין נוער הגבעות לגדוד של דוד ("ויתקבצו אליו כל איש מצוק, וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש…")  ולאנשי יפתח ("ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים…") .

ממליץ מאוד לקרוא את מאמר כולו. כאן כמו בכל הסדרה "קישורים מעניינים" אפרסם מספר קטעים שנראים לי חשובים מהמאמר וגם את הקישור.

מכתב לנוער הגבעות    משה חסדאי

מספר קטעים:

–      אין לחרוץ דין על הגדוד של דוד  האמור בפרק ל' "איש רע ובליעל" לא נאמר על כולם אלא רק על חלקם "מהאנשים אשר הלכו עם דוד"  אלה היו כנראה הגרעין הקשה [אך הקטן] שהסית אותו לרצוח את שאול…

–      וכשבוחנים מנהיג, דע, שאמנם הכישרון איננו דבר נפוץ, אך הכישרון איננו הדבר הראשון שעליך לחפש. כשהקב"ה בחר גם את משה וגם את דוד, הוא לא בחן אותם ביכולת הנאום או הארגון שלהם. הוא לא הסתכל על המוח, אלא על הלב. שניהם היו רועי צאן, והקב"ה בחן איך הם טיפלו בעדר. היו אלה הרחמנות והאכפתיות על הכבשים הרכות, שהביאו את ה' לבחור בהם להיות רועים של אנשים…

–      דוד המלך סבל מאוד מניכור משפחתי. ידוע הספור על חשש ממזרותו והניכור המתמשך של ישי ובניו לבן הזקונים במשך כשלושים שנה, ניכור שעליו אומר דוד: "מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אימי" (תהילים פט', ח'). אין פלא אפוא, שהתקבצו אליו אנשים שהחברה דחתה אותם. ודווקא מ"אבן מאסו הבונים" – דוד, שהתחיל את מנהיגותו על אנשים שבשולי החברה, יצאה תשועה לעם ישראל. במקרה של דוד "הייתה לראש פינה" – מלכות הנצח של עם ישראל. …

–      …. הוא מסכים להיות עליהם לשר בלית ברירה, שהרי כך אולי יפחד ממנו שאול ולא ינסה לרדוף אחריו. אבל נהפוך הוא. עכשיו רואה שאול בדוד סכנה רצינית, שהרי: ויהיו עמו כארבע מאות איש, וזה כבר גרעין רציני לצבא. וחשוב מאוד להבין, שדווקא אנשים שאינם יכולים להשתלב בחברה, אנשים שליליים, מוכנים למרוד וללחום (וכמו שהיה עם דוד כאן, כך היה עם יפתח [שופטים יא: ג]: "ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים ויצאו עמו"), ומזה לפעמים יוצאת תועלת, שהרי הם גם יילחמו ויסתכנו עבור מטרה טובה, על-אף שהם אינם נלחמים לשמה. ולפעמים הם היחידים שיילחמו למען הטוב, שהרי השאר — היציבים והנורמליים —  יושבים בשלוה ואינם רוצים להסתכן ולערער את שלוותם. אבל בסופו של דבר, לטווח ארוך, לא תצא תועלת טובה מאנשים ריקים. ומשום כך, גדול מנשוא עוונם של האנשים היציבים שאינם מוכנים לעשות את מה שדרוש, ומשאירים את המערכה לאנשים הריקים...

יפתח – ספרו של משה שמיר "מנהיגים ושופטים"

 הקישור: http://www.news1.co.il/Archive/003-D-108695-00.html

המאמר הבא: "פורעי חוק" של מנחם רהט שפורסם באתר INN  על פרשת דומא, מאמר מעניין ומיוחד בגישתו לסיפור (ממליץ מאוד לקרוא את כולו) מתחיל במשפט:

"… מקומם של כל פורעי החוק בפרשת דומא האומללה, על ספסל הנאשמים. בלי הנחות…"

כותרת, מספר משפטי הפתיחה, וגם הקישור:

פורעי חוק   מנחם רהט

"… עכשיו, לאחר שהשב"כ פיצח את פרשת דומא, והפרקליטות כבר עובדת בקדחתנות על הכנת כתבי אישום, לא רק נגד החשודים בהרג הנפשע, אלא גם כנגד חשודים בעבירות טרור נוספות, כמו פגיעה בערבים, וגם עבירות נוסח חסמב"ה של 'מחתרת המרד', שחותרת ל"הקמת שלטון יהודי שיחוייב למינוי מלך בישראל, ביעור עבודה זרה, בניית בית המקדש, גירוש הגויים והנהגת הדת במדינה" (כל הציטוטים מתוך הודעה רשמית של השב"כ), אין לנו אלא להמתין להגשת כתבי האישום.

לא, לא כתבי האישום נגד החשודים בפרשת דומא ונגזרותיה. אלה כבר הוגשו בחלקם והשאר יוגשו בהקדם. כל אזרח שומר חוק חייב עכשיו להמתין לכתבי אישום אחרים, כנגד 'בחורינו המצויינים', שכינוייהם: 'נצר', 'ויליאם', 'מיגל', 'סטיבן' ו'יורי', אשר רמסו ברגל גסה את החוק הפלילי והנחיות בג"ץ, והפעילו עינויי תופת כלפי החשודים. מי שהדמוקרטיה וזכויות אדם יקרות לו, מתחלחל מן האפשרות, שפורעי חוק שביזו הן את החוק הפלילי והן את הנחיות ביהמ"ש העליון, יחמקו כאחרוני העבריינים ממתן הדין על פשעיהם. חובת שמירת החוק חלה לא רק על בוזגלו, אלא אפילו על 'בחורינו המצויינים'.

ואולי, בעצם, כל הטענות נגדם, אינן אלא עלילה בלבד?…"

הקישור:  http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/14367