צה"ל וסיפורי הזקן

אם הסיפור נכתב על ידי זקן השבט אז קיים גם סיכוי לא קטן שתמצאו בו גם סיפורים על אירועים פרהיסטוריים מימים שרבים מכם עוד לא נולדתם. כך גם כאן, בסיפור על צה"ל והזקנים – נתחיל דווקא ממשהו שונה לגמרהי, מניסיוני הצבאי "העשיר".  

       סיפור על שרותי בצבא האדום והדג המלוח.

זה היה מזמן – לפני יותר משישים שנה – רובכם אז עוד לא נולדתם, גויסתי לצבא האדום ובלי הודעה מוקדמת הביאו אותנו (יותר מארבע מאות טירונים) לבית הספר השנתי של מודיעין תותחנים. היה זה סתיו של 1954 – בשלושת החודשים הראשונים של שרותי הצבאי (הטירונות) הייתי בהלם, המעבר למשמעת הברזל של תקופת שר הביטחון דאז מרשל ז'וקוב (היה איש אגדי שבזכותו ברית המועצות ניצחה את גרמניה הנאצית) אך קשוח מאוד. השנים היו שנות מחסור בכל, גם בצבא לא היינו מפונקים והסתפקנו במה שהיה. המזון בחדר האוכל הצבאי כלל שלוש ארוחות שבהן המאכל העיקרי היו לחם, דייסות ודג מלוח. בבוקר היו מגישים אותו במצבו הטבעי עם הלחם, דייסה והתה, בצהרים ובערב היו מגישים או מרק עם דג מלוח או דייסה עם אותו הדג. לא היו תלונות – העיקר לא להיות רעב.

יום חורפי אחד הגישו את הדג, רק מסריח, כאילו מצאו אותו במזבלה, היו גם כאלה שמצאו בדגים תולעים. הטירונות כבר הסתיימה, אך היינו ממושמעים – אף אחד לא אמר מילה: אכלנו לחם ודייסה, שתינו תה, השארנו את הדג והלכנו.

בצהרים הביאו לנו מרק, בו הוכנס אותו הדג המסריח (אולי מארוחת הבוקר) דייסה והלחם. גם לא אמרנו כלום – אכלנו לחם, דייסה, שתינו תה, השארנו את המרק והלכנו. בערב – אותו הסיפור. ביחידה היה שקט של בית הקברות – כל המפקדים אפילו לא ניסו לדבר איתנו אך ראינו התרוצצויות במחנה. למחרת ישר אחרי השקמה – מסדר עם כל המפקדים של בית הספר, כולל "ההנהלה הפוליטית" ו"ההנהלה הביטחונית" – מפקד בית הספר דיבר ראשון: "ארגנתם מרד וכעת יש לכם רק שתי אפשרויות: או שתסגירו את המארגנים – ואנו נשפוט אותם או שכולכם תעברו ל"גדודי ענישה"  (יחידות מיוחדות – קשות יותר ממחנות הריכוז). "הלימודים שלכם כאן הסתיימו".  הוא נתן לנו כמה שעות (לא זוכר בדיוק), בינתיים הביאו אותנו (כמו תמיד כל רס"ר הביא את הפלוגה שלו) לארוחת הבוקר והצהרים עם אותו דג המסריח – וגם עם אותה התוצאה. לא הייתי מעורב בפרטים, אך בערב קבלנו הודעה שמפקד בית הספר, סגנו ומפקד המשק הודחו. הדג המלוח המקולקל לא הופיע יותר על השולחנות בחדר האוכל.

       וכעת על צה"ל וסיפורי הזקן.  

אני בטוח שאתם יודעים מהו ההבדל בין איש חכם ואיש פיקח: הפיקח יודע לצאת מצרות שחכם לא היה נכנס אליהן. כך גם המקרה. לא יודע של מי הרעיון אך הוא הופיע אחרי כניסתו של הרמטכ"ל היקר שלנו גדי אייזנקוט לתפקיד והתחלת "התנתקות" המואצת של ה"פיקוד העליון" בצה"ל מכל סממן יהודי, כנראה בהנחיית שר הביטחון הקודם בוגי יעלון וכמו רוב רעיונותיו הסיפור הריח (נגיד את זה בעדינות) מחוסר מחשבה, אפילו מזערית – כי היה ברור מראש שההתנגדות תהיה עזה – הצבא של מדינת היהודים מתנתק מהיהדות.

כדי שנבין על מה מדובר ניגש קודם כל למקורות (לפי וויקיפדיה ואתר "אמונה").

האיסור לגילוח הזקן הוא מהתורה. בספר היקרא בפרשת קדושים כתוב:

"לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם, וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ."

בפרשת אמור (מתייחס לכוהנים):

"וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ"

לפי כל המפרשים האיסורים האלה מתייחסים לכל עם ישראל. הסבר עם הציור מאתר אמונה:

הזקן 2

במשך הדורות התייחסו בצורה שונה לאיסורים האלה: המתייוונים מתקופת הבית השני ולהבדיל "הנאורים" בתקופתנו מגלחים את הזקן בלי שום ייסורי מצפון, אך שומרי המסורת מחונכים מהילדות שהזקן הוא אחד מהסמלים החשובים של היהדות ולא פחות חשוב – של הגבר.

       כעת לחדשות האחרונות:

הטריות ביותר – מהיום, יום א 21.08.2016 – פשיטות המשטרה הצבאית בתחנות המרכזיות ותחנות הרכבת לחיפוש אחר חיילים מזוקנים. צילום מסך מרוטר סקופים:

הזקן 3

חדשות מיום השישי:

הזקן 4

הזקן 5

לצילום אין שום קשר לאירוע

נשאלת השאלה:

כל צבא מושתת על סדר ומשמעת ולפי הכתבה הצבא נותן "רישיונות לזקן". אז למה לגרום למתח מיותר, לפלג את הצבא ל"מגולחים" ו"מזוקנים"? אין למטכ"ל המהולל שלנו מה לעשות? העולם בוער, בסביבתנו כבר שנים רבות שוחטים אחד את השני, אירופה נכבשה כבר על ידי האסלאמיסטים  הקיצוניים ביותר, ארצות הברית – באותה הדרך. מטכ"ל של צבא להגנת ישראל צריך כבר מזמן להיות במצב של כוננות העליונה, כאילו הלילה כבר תתחיל מתקפת טילים המסמלת פתיחת מלחמה הקשה בתולדות הבית השלישי.

ומה הם עושים? הורסים את המוטיבציה הבסיסית של חיילינו בהעמדה לדין חייל שביצע את תפקידו לפי הבנתו בצורה הטובה ביותר, מנהלים וויכוחים על כלום – כאילו מישהו ניתק אותם מהמציאות, משחקים במשחקים מטופשים.

לסיכום הייתי רוצה להסביר לאלה שעוד לא הבינו למה פתחתי את הסיפור מ"תקרית דג מלוח" שהתרחשה "קצת מזמן". במדינה בה היה אפשר להעלים מיליוני אנשים תוך זמן קצר ביותר במחנות ריכוז שהיו דוגמה לאלה שבנו הנאצים עשור אחרי כן, למישהו בפיקוד הצבא האדום היה שכל להבין שלהאכיל חיילים בהתחלת השירות הצבאי בדג מסריח ולדרוש מהם לאכול אותו – זה שיא הטמטום.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואלי, במדינת החלמאים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על צה"ל וסיפורי הזקן

  1. לך תסביר זאת לאייזנפוץ. האיש מלבד היותו מונע בשמאלניות קיצונית אנרכיסטית, הוא גם טיפש גדול. בקיצור אידיוט, או אם תרצו אוסלואידיוטיזם פתולוגיה שחדרה גם לצה"ל ומערערת אותו מבפנים. חוששני שהוא גם יתקשה להבין את משל הדג המסריח. כמוהו כבוגי העגלון, שהתגלה כאוסלואיד מסוכן, רודף ההתיישבות ומערער יסודות צה"ל.

  2. מזועזע מטפשות הרמטכ"ל בנושא הגיב:

    נותר רק להסכים עם דבריו של דוד איש שלום. הנזק לצה"ל הוא אדיר! רק מפקד אוויל מעסיק את צה"ל בשטויות מסוג זה ומעורר התנגדות ועוינות בקרב מיטב חייליו ומפקדיו בעלי הכיפות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s