הפלגות הנופש באוניות מנו ספנות

        קצת היסטוריה

הסיפור מבוסס על הרושם ממספר הפלגות הנופש בשנים האחרונות בשתי אוניות שונות של חברת הספנות מנו. התחלתי לכתוב אותו ב-2013 אך מכל מיני סיבות (אפרט בהמשך) לא רציתי לפרסמו מיד.

הפלגנו גם קודם, ההתחלה הייתה כבר לפני כעשרים שנה ורק עם אותה החברה. הייתה להם אז אוניה יחידה, קטנה מהאוניות של היום – "סילבר סטאר" – היא הייתה מיועדת להסיע כשלוש מאות תיירים. מספר שעות אחרי היציאה מנמל חיפה היא הייתה מתחילה לרקוד על הגלים. היית זקוק למאמץ כדי לעמוד על הרגלים. לא כולם היו בנויים לזה, אבל היה כיף – הייתה אווירה ידידותית, הצוות (שהיה קטן בהרבה מהצוותים באוניות המפליגות כעת) עשה באמת הכל שתהיה הרגשת הפלגת נופש.

סילבר סטאר

התחלתי מהסיפור ההיסטורי כדי שנוכל לנסות להשוות את ההפלגות ההן והפלגות חמישה לילות באוניות "רויאל איריס" ו-"גולדן איריס" ביוני ואוקטובר שנת 2012.

       רויאל איריס (יוני שנת 2012)

רויאל איריס בחיפה (צילום מהפלגה אחרת)

ההתחלה הייתה די מבטיחה: אחרי התור הארוך  לדלפקי הנוסעים בנמל ומעבר דרך חנויות דיוטי פרי אתה עולה לסיפון, עובר כמה שלבי קליטה, מקבל כרטיס מנו עם כל הסידורים והרישומים הדרושים: מספר התא, משמרת בחדר האוכל ובו-זמנית "משתחרר" מהדרכון – ויכול סוף סוף להגיע לתא. עוד שעה-שעתיים – והאנייה עוזבת את הנמל. בינתיים אתה מתחיל להרגיש שהגיע הזמן לאכול משהו, מציץ בדף סדר היום וראה שהארוחה כבר מוגשת – ללא משמרות, ללא מקומות מסודרים – הרי אנו רק ביציאה מחיפה!

עוברות כמה שעות בפעולות ההתחלה: הכרת האוניה (אחרי כשנה חייבים לבדוק אם הכל נשאר במקום או שהזיזו את הסיפונים לכל מיני כיוונים כדי להגדיל את הקיבולת), תרגול מצבי חרום – הכל שיגרתי למי ששט לא פעם ראשונה. מגיע הערב ואתה מנסה להפוך את ארוחת הערב הראשונה ל"חגיגית", מתלבש בהתאם, מגיע למסעדה (לא בהתחלת הארוחה, כדי לא לעמוד בתור – הרי מפליגים כשש מאות איש – אפילו בשתי המשמרות זה לו מעט) ומוצא את השולחן שרשום אצלך בכרטיס תפוס – משפחה ממשמרת ראשונה החליטה לאכול מאוחר יותר… ישר מקבלים עוגמת הנפש. אחרי שמתחננים למלצרים (אחראים לא נראים באופק) עושים לך טובה, מוצאים שני מקומות באיזה פינה, אבל החגיגיות כבר נעלמה. אתה מרגיע את עצמך, הרי זה רק ערב ראשון, לא נורא…  אוכלים, הולכים להופעה (קיצצו קצת את להקת הרקדניות: שלוש במקום ארבע) אבל התזמורת מצוינת, הופעה טובה, עושה מצב רוח חגיגי וחשק לעוד… בסופה האחראי על הבידור מזכיר: "אם אתם רעבים – בשתיים עשרה – ארוחת לילה המוגשת באזור הבריכה". התזמורת מנגנת גם אחרי ההופעה – אפשר לרקוד. מסתובבים גם בסיפון – ים לילי הוא שונה מאותו הים באור היום. מתקרבת שעת חצות, ברור שאיננו רעבים – לפני כשעתים סיימנו את ארוחת הערב, אבל לשתות כוס תה תמיד טוב – הולכים!

אזור הברכה "רויאל איריס" בצהרי היום

אל תשאלו מה מצאנו באזור הברכה! בכל פינה בתנאי השדה (על הרצפה, במדרגות, בעמידה) כי שולחנות שהיו במקום בקושי הספיקו לעשירית מהנוכחים. לעסו פיצות, אכלו דייסות בתנאים סניטריים מבזים. זה היה נקרא "ארוחת הלילה"! בפינת החדר על השולחן העמידו מספר קנקני מים רותחים וקפה. מלצרים היו מוזגים אותם לכוסות חד פעמיות שקיות תה, סוכר, פלחי לימון היו בצלחות פלסטיק וכל אחד בידיים ("נקיות" ממש!) הוציא אותם משם. בפינה אחרת של  אותו החדר עמד גם מיחם. גם שם היה אפשר לקבל מים רותחים – כל  היתר – תסתדר. קיבלנו כוסות מים חמים, הכנסנו שקיות תה וברחנו החוצה! לא רצינו לראות את הביזיון הזה יותר. בסוף ההפלגה עוד פעם הצצנו לשם – שום דבר לא השתנה!

אותה הברכה מתכנית האוניה

למען האמת חייבים להדגיש שבהפלגה שנייה ב- "גולדן איריס" (אוקטובר 2012)  המצב היה טוב יותר. ההפלגה הייתה בתקופת חג הסוכות, האוניה הייתה מלאה אך הסוכה הגדולה עשתה רושם של חדר אוכל יפה. חדר החלוקה היה גדול יותר והסיפון האחורי נתן אפשרות לכמות גדולה יותר של השולחנות. בקיצור, התנאים הסניטריים, לפחות, היו טובים בהרבה.

צילומים מארוחת לילה ב"גולדן איריס"

 גם ברויאל איריס אחרי שנתיים הסיפור השתנה: ארוחת לילה הפכה ל"פיצת חצות" – והכל נעשה מסודר יותר:

כדי לסיים את הנושא ננסה להשוות את הארוחה הלילית עם "התה הלילי" בהפלגות הקודמות (שנתיים-שלוש קודם). אז "התה הלילי" היה מוגש במסעדה. הכל היה מסודר יותר ונקי. כמות העוגות, עשויות מעולה ממש, הייתה כזו שהיינו נזכרים בהן חודשים אחרי ההפלגה. אוכל רגיל כמעט לא היה. היו דייסות שונות, אחר כך צרפו להן גם פיצות, חביתות וקיבלנו מזללה רגילה. בשביל המזללה באמת אין צורך במסעדה נקיה ומסודרת, אבל בינה ובין פיקניק על מעקה הבריכה או על הרצפה יש הבדל. נכון?

לסיום הפרק – עוד כמה צילומים מהפלגה:

מצודת עיר רודוס באור היום, מה היא מזכירה לכם?

העיר העתיקה של רודוס ביום ובלילה:

אנדרטה לזכר אלפי יהודי רודוס שנרצחו ע"י הגרמנים במלחמת העולם השנייה

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הפלגות הנופש באוניות מנו ספנות

  1. סתם יהודיה ציונית הגיב:

    טוב שיש לפעמים פנאי לעסוק בדברים שאינם ברומו של עולם. תודה לך יעקב.

  2. פינגבאק: הפלגות הנופש באוניות מנו ספנות (2) | מיומנו של זקן השבט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s