עוד פעם על פסטיבלי השנאה

One more time at the hate festivals

זה קורה כל שנה, כמו מעבר לשעון חורף שאף אחד לא צריך אותו (ראה כתבה), כך פתאום רמת השנאה בשיח הציבורי הולכת ועולה, מתחילים לפמפם את המתח, חוזרים על אותם הסיפורים השחוקים מלפני עשרות שנים (שהם בדרך כלל סיפורי שקר) – הצגת הסתה מושלמת לעדר האידיוטים השימושיים. מארגנים אותם מפלגות של האליטות הישנות שבכל פעם הפסידו במהלך הדמוקרטי העיקרי במדינה – בחירות לכנסת, אך זה לא הפריע להם – הם התארגנו למחתרת שהשתלטה על הצמתים הראשיים של המערכת הציבורית בארץ ולמעשה שולטת במדינה ע"י שליטה במערכת המשפטית. הם מנצלים את ציון מותם של שני יריבים פוליטיים שעשרות שנים התמודדו על הנהגת המפלגה שפעם הייתה מפלגת השלטון בכל המובנים – מפלגת העבודה (מפא"י) – יצחק רבין ושמעון פרס. הפעם נתייחס רק ל"פסטיבל רבין".

אך נתחיל מהדבר העיקרי בסיפור: השנאה. רובכם קראתם או שמעתם לפחות על ספרו של ג'ורג' אורוול  (George Orwell )1984 המוקדש לחיים במשטרים טוטליטריים ההופכים את האדם לרובוט שיבצע הכל מה שיכתיבו לו. הדבר הבסיסי בחברה הזו – השנאה, חייתית, שאין לה שום הסבר הגיוני. בואו נתבונן בקטע של הסרט המבוסס על הספר: "שתי דקות השנאה". לצערי אין לו תרגום לעברית אך הרוח של הסיפור בטח אפשר לקלוט.

1984 (1/11) Movie CLIP – Two Minutes Hate (1984) HD

Movieclips 

       פסטיבל יצחק רבין

אחרי חגיי חודש תשרי כל שנה – מגיעה תקופה בה קבוצות מסוימות של הפוליטיקאים מרשים לעצמם לעסוק בהסתה בלי שום הגבלות, הם מנצלים הפרש הזמן לציון האירוע בלוח העברי והלוח הגרגוריאני או להפך להפצת שקרים, ליבוי השנאה ופילוג בעם וכולנו התרגלו כבר, סותמים את העף, אוכלים את זה בשקט רק שיעבור במהירות. השנה נפל דבר: דר מרדכי קידר בריש גלי אמר את מה שרבים וטובים חושבים: בכל הסיפור יש המון שקר – והגיע הזמן לבדוק אותו מחדש.

לא נתייחס לעצם "הפסטיבל יצחק רבין", ס"כ מדובר באיש שכל הדרכים היו פתוחות לפניו, אך לאורך כל החיים חסר לו הדבר הכי חשוב: המזל (הסיבות לא משנות כאן). לא היה לו מזל בשרותו הצבאי – התקדמותו בסולם הדרגות הייתה בזכות ייחוס משפחתו והיותו העוזר של יגאל אלון, ולא בזכות הישגיו (ראה ספר "תיק רבין – איך תפח המיתוס" של ההיסטוריון אורי מילשטיין). קטע מהראיון של אורי מילשטיין (המקור: אריה אבנרי מראיין את ד"ר אורי מילשטיין)

רבין נטש את חייליו בשדה הקרב, עשו לו גלוריפיקציה אחרי מותו

ציוני פטריוטי ישראלי

בשיא הקריירה הצבאית שלו, בתפקיד הרמטכ"ל, ערב מלחמת ששת הימים הייתה לו אפשרות להפוך למצביא הטוב ביותר של זמנינו – אך הוא התמוטט לפני פרוץ המלחמה ומצא את עצמו מתחת לשולחן או אולי במקומות גרועים יותר ופספס את הרכבת. גם בהמשך עד לרגע האחרון היה אפשר לאבחן בו את חוסר המזל.

אותו הנושא:

23  שנות הסתה, ד"ר רון בריימן

פורסם ב- 31.10.18

עונת הפסטיבלים

פורסם ב- 23 באוקטובר 2018

זמן לחשבון נפש.

פורסם ב- 24 בספטמבר 2015

פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואלי, במדינת החלמאים, סרטונים מעניינים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על עוד פעם על פסטיבלי השנאה

  1. drshafli הגיב:

    אז מי אמר שאין חגים ואין חוגגים במרחשוון???
    הרביניאדה מתחילה: יארצייט ממושך ומתמשך, בין התאריך העברי והלועזי (וכדאי שיהיו רחוקים זה מזה).
    קורבן השלום האולטמטיבי. הקדוש, שטבע את המונח: "קורבנות השלום" – אף הוא ביניהם. קורבן-אשם, להזיות השלום של פרס, פונדק, הירשפלד וביילין, שרקמו מזימה מאחורי גבו ואילצו אותו לומר "אמן!" בדיעבד. (שאם לא יענה אמן – אוי לתדמיתו, כראש ממשלה, שאינו יודע מה מתבשל בממלכתו…).
    הזדמנות נפלאה ללכד את המקוננים והמייללים לכיכר אחת. למה לא?
    הם אינם בוכים על רבין. גם לא על הכיעור שברציחת ראש ממשלה. הם בוכים על הטרף שנשמט מפיהם: "שלום" חד-צדדי, שבו יש צד שרק לוקח וצד שרק נותן ונכנע. מתאבלים על ההזדמנות שהוחמצה, להיפטר מלב הארץ ולהתנער מכל מה שמחוץ ל"מיתחם-חדרה-גדרה".
    הם בוכים, כפיצוי לימי הסליחות ועשרת ימי תשובה שחלפו לידם בלי בכי, בלי חרטה, בלי הרהורי תשובה בלי תודעה… שהסתיימו באקורד צורם של "חג-אופני-הקודש" (ששמו המיושן: "יום הכיפורים"). מאחר שלא ניצלו את תשרי לריקון בלוטות-הדמע שלהם – ההזדמנות של מועדי-מרחשוון-רבין מחכה להם…

  2. דלית שדה הגיב:

    לא מדובר ב"חוסר מזל" אלא בחוסר כישרון , בחוסר כישורם נפשיים , ובשנאה יוקדת שלו לאלה שאינם סוגדים לו ולמחנה שלו.
    על עליית אנשי גוש אמונים לסבסטיה הוא כתב בספר "פנקס שרות":
    יצחק רבין: "פנקס שרות" עמ' 551 על העליה לסבסטיה (בדילוגים מ550)
    " הרמטכ"ל (מוטה גור) לא טרח להסתיר שאינו נלהב לבצע את הפעולה (נגד המתנחלים). נחנקתי מזעם…. בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר, סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית. אין מאבק כזה (בהם) יכול להתנהל אך ורק באמצעות כידוני צה"ל, ואין הוא יכול לעלות יפה כאשר מפלגת העבודה חצויה בגישתה כלפי הגוש, ושר הביטחון (שמעון פרס – הממונה על כידוני צה"ל) מגדיר אותם כ'אידאליסטים אמיתיים' "
    ( הערה : רבין נטול יכולת כתיבה אינטליגנטית, השתמש בסופר-עורך, דב גולדשטיין, כך שהדברים עברו סינון – עידון בידי העורך , ובכל זאת נשאר בהם מניחוחו של רבין. בתרגום לאנגלית הושמט הקטע הזוועתי הזה שאינו לטעמם של בני תרבות דמוקרטית ) .
    שמעתי מפי עוזר שלו ( ששמע ממני על הקטע בפנקס שרות) שהוא זוכר שרבין חיפש אז מפקדי פלמ"ח לשעבר "שיעשו לעולים לסבסטיה את מה שצריך " . כלומר חיפש דרך לתקוע כידונים גם בבטן של בתי וגם בבטן שלי.
    מאותו אדם שמעתי גם שרבין אמר על רצח היהודים מאלטלנה : "דפקנו אותם על האוניה ודפקנו אותם שוחים בים " , ההנאה מרצח היהודים האלה, ניצולי שואה , ומתנדבים ללחימה במלחמת העצמאות, שימחה אותו גם 20 שנה אחרי ש"דפק אותם" כשהם שחו בים .
    אפשר לעמוד על טיבו גם מהקטע הבא:

    • zfonim הגיב:

      תודה, חשבתי עליו טוב יותר. חכם הדור הוא אף פעם לא היה, אך עד כדי כך…
      לא סתם הפכו אותו לקבלן הקולות של חבורת פרס, השיבו על הכסא של ראש הממשלה ולא התייחסו אליו בכלל.
      ביטוי "קורבנות השלום" מראה שהוא קיבל את גל הטרור אחרי הסכמי אוסלו כאילו מובן מאליו – זה לא הזיז לו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s