במאבק לשינוי האופי היהודי של המדינה "פעילי זכויות האדם" וארגונים המפעילים אותם מסוגלים לבצע כל דבר מלוכלך, כולל פרובוקציות (פעילות בלתי חוקית) כדי לסבך את המאבק – כך היה לכל אורך ההיסטוריה, אבל הפעילות הזו התעצמה מאוד אחרי הסכמי אוסלו. פרובוקטורים מסוגים שונים פעלו בקרב הציבור (הדוגמה הידועה – אבישי רביב) ומשכו אותו לכיוונים המגוחכים ביותר. גם עכשיו הם מנצלים את מצוקת תושבי ערים ושכונות (הרי הם בעד זכויות אדם – אבל היהודים אצלם לא בני אדם בכלל) ומושכים אותם לפעולות שאחר כך גם ניתן לגנות בקלות ולעצור אנשים הנאמנים לעם ולמדינה והעיקר – לנצל את מערך שטיפת המוחות התקשורתי לניגוח כל תנועת ההתנגדות נגד הסתננות ונגד כוחות המאפשרים אותה. העיקר – להשכיח את הנושא העיקרי: עצם נוכחות המסתננים כאן. כך כבר היה באירועי תקיפת המסתננים והתנכלות לדירות מגורים שלהם, איזה זעקות שבר הושמעו אז מצד פעילי שמאל!
בקיצור את המאבק צריך לנהל בחוכמה. אנו לא שונאי אפריקאים – יש להם בית ומדינות – אין שום מניעה שיחזרו הביתה. המאבק הוא בעיקרו נגד הכוחות המעודדים את ההסתננות ומשלמים הון עתק כדי לחזק אותה – אלה אותם כוחות וארגונים הממומנים ביד רחבה מחו"ל שעושים כל דבר אפשרי כדי להחליש ולפרק את מדינת היהודים. במדינה קיימים כלים רציניים לעצירת פעילות זו אך הם לא עושים כלום וממשלתנו היקרה משותקת לגמרה. אם כך – אולי עדיף שיצאו כבר לפנסיה?
מיומנו של זקן השבט 
פינגבאק: הסכמי אוסלו – עשרים שנה. | מיומנו של זקן השבט