Homemade Mafia
כתבה מלפני כחמישים שנה. העולם השתנה, אנשים התחלפו – ובכל זאת כאילו היא נכתבה היום: אותו הפשע המאורגן (מאפיה), אותה שנאת ישראל – שום דבר לא השתנה, רק היום זה מתבטא בהרס המדינה, כי מנסים לקחת מהם את השלטון. דור בא, דור הולך – והזבל לעולם נשארת
כתבה של צבי שילוח מעיתון "זאת הארץ", שנה 1975, סרקתי את הכתבה וכתרת העיתון. תהנו
במה אפשר לסיים? כנראה אין כמו קהלת בן דוד, מלך בירושלים:
מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש
מתנצל: לא היה לי זמן להתאים בדיוק את הקבצים הסרוקים ויש קצת חפיפה בינם
מיומנו של זקן השבט 
הטיפול בי ובשירי-המחאה/התרסה שלי – היה קל ופשוט יותר עבור "חסידי-חופש-הדיבור", "אבירי-זכות-המחאה" ו"לוחמני-הדמוקרטיה"… כי לא הייתי ב"בראנז'ה" וב"מאפיה" שלהם ואף לא השתייכתי לתנועה הקיבוצית או להסתדרות הכללית. ממילא, אפשר היה להתעלם ממני ואף להעלים את קיומי.
בתחילה, היה זה ח"כ עו"ד דב שילנסקי, ז"ל, שהגיש בכנסת שאילתה נגד שרת-החינוך דאז, שולמית אלוני: מדוע אין השירים שלי מושמעים ברדיו הממלכתי. התירוץ הטכני שלה לא איחר להגיע: "עניין של טעם אישי של העורכים והשדרים"…
העורכים והשדרים נימקו את זה בכך ש"אינם משמיעים שירים מעל גבי קלטות-רשמקול". רק תקליטי-ויניל ודיסקים…
עברתי להדפסת קומפקט-דיסקים. עד היום שמורים אצלי אישורי המשלוח, בדואר רשום, של עותקי האלבום שלי, שנשלחו אישית-שמית לכל העורכים והשדרים בכל רשתות הרדיו בארץ… אלה, המשיכו להשמיע את סי הימן, נורית גלרון, שלום חנוך ("האויב שלך הוא בדיוק כמוך"), חוה אלברשטיין, יהודה פוליקר ועוד יבבנים וצווחנים אשר קוננו על מר גורלם של ה"פלשטינים" האומללים מוכי-הגורל וצה"ל… השירים שלי? כאילו לא נכתבו, לא הולחנו, לא בוצעו ולא הוקלטו… (איך אפשר? הרי אני אינני קיים והרי לא נולדתי מעולם…?!).
כלקח – ניסיתי ללמוד מזה ולהתחכם… את שירי המחאה על חורבנגירוש קטיף וצפון השומרון מסרתי לביצוע אריאל זילבר, שכבר היה במרכז הקריירה שלו. את השירים שלי בביצועו הם דווקא השמיעו… למה? – כדי להוקיע אותו. כדי לרדוף אותו. כדי להציג אותו כמי ש"ירד מהפסים" ו"יצא מדעתו", כ"מסכן" וכ"זומבי"…
נעמי שמר היתה נעימה ושמורה, כשמה, בגלל "חסד נעורים" ובגלל מוצאה… לי – כמו לזמרי מחאה ימניים/לאומיים נוספים מלבדי – לא עמדו זכויות כאלה, להגנתי.
יש "מחאת בלפור" שראויה היא, להדביק ולהחליא למענה בוירוס-הקורונה את ההמונים למענה ולנפח את המגיפה בשמה… שתהילתה הדמוקרטית נישאת בפי התשקורת וגברתניה, (הנשכרים ע"י גורמים עוינים) ובפי שונאי-ישראל שבכנסת.
וכבר היו, לעומתה, "הפגנות זו-ארצנו", "מחאת-עמונה" או "הפגנות גוש קטיף" שדוכאו ביד קשה ואכזרית, בפצפוץ-גולגלות ובפציעות, בגרירה אל-אנושית של מפגינים על גבי האספלט וכדומה… ולקינוח: השמצה, גינוי והוקעה בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה (קרי: התשקורת הנשלטת ע"י השמאל)
רק הבאתי דוגמאות קטנות מן ה"פולקלור" שלנו…